אות והוד - תערוכה משותפת

אות והוד בעם

המופע הקדום והראשוני של עולמנו  הוא מופע חזותי. בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  האמירה, המתורגמת לטקסט מבהירה את התוהו ומגדירה את כיוון התפתחותו: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר. (בראשית א, א-ג)

מילות מפתח ודימויים חזותיים משותפים נעשו לרכיבים קבועים ומעצבים בשפת התרבות של עם ישראל ולסמלי זהות ושייכות. הם התגבשו ליסודות מכוננים אשר מאפשרים למתוח חוטים מקשרים בין סביבות תרבות שונות וזמנים שונים. הסגולה הייחודית של ‘יסוד מכונן’ הוא בכך שאינו מצטמצם בהקשרו המילולי אלא נעשה לכוח המניע אנשים לפעולה.

‘עמיות’ מוגדרת כשייכות אל העם היהודי המתבטאת במחשבה, ברגש ובמעשה כלפי העם היהודי.

בתערוכה זו נבחנות זיקות בין טקסט ודימוי חזותי דרך האספקלריה של המונח ‘עמיות’. בחירת היצירות התבססה על  שישה יסודות מכוננים בתרבות ישראל אשר הוגדרו במהלך לימודי משותף על ידי משתתפות הקורס “יישומים בהוראת תרבות ישראל”. היסודות הם:  שושלת המסירה; היחס לארץ ישראל, הבניית זהות; פער בין הבטחה למציאות; דרכים  לתפיסת אלוהים ויצירת קשר עימו; דרך השימוש בשפה העברית.  

האמנים שנבחרו להציג בתערוכה מייצגים קשת של נקודות מוצא ליצירה המשלבת טקסט ודימוי חזותי.

לורה בכר: יוצרת בנייר אותו היא מייצרת בעצמה

אבנר בר-חמא: פסל בינתחומי ואמן מייצבים

ימימה לבן: יוצרת בטקסטיל אותו היא צובעת בעצמה

ישראל רבינוביץ: פסל ואמן מייצבים