צליל כהן גדלה בדימונה, ילדות מאושרת, הורים אקדמאים, אבל עדיין כשהגיעה למרכז הארץ אמרו לה "מה את מדימונה, את דווקא מדברת יפה..." ועוד הטרדות בנוסח "בטח אמא שלך כל היום במטבח מכינה קוסקוס". בגיל 28 היא נאלצת להסביר לחברות הילדות שלה מדוע היא עובדת קשה ולומדת לתואר שני, במקום להתחתן.
"מה, לא שמעת צליל? אנחנו כבר אחרי המבול. אחרי המהפכה הפמיניסטית ואחרי איחוי השסע העדתי ואיזון הפערים בחברה", אני אומרת לה. "אז זהו שלא". היא עונה בתור אחת שיודעת.
צליל בוגרת תואר ראשון במדעי ההתנהגות וסטודנטית באוניברסיטת בר אילן לתואר שני בסוציולוגיה, עם התמחות בפסיכולוגיה חברתית. בחרה לעשות את מחקר התיזה שלה על עצמה, והוא עוסק בעיצוב זהות של נשים אקדמאיות מזרחיות בפריפריה. מדובר על מחקר איכותני, שעתיד להתבסס על ראיונות עומק של כעשרים נשים. "ד"ר ליאורה נבון, שהייתה מרצה שלי במכללה, גרמה לי להתאהב במחקר האיכותני ולהאמין במתודולוגיה הזו" היא מספרת, "ולד"ר יוני גז אני חבה את הצלחתי, משום שהוא ליווה ועודד אותי לאורך כל הדרך. בהתחלה התכוונתי בכלל ללמוד משאבי אנוש".
המחקר מגדיר "נשים מזרחיות" כנשים שהן דור שלישי בארץ, ואחד מההורים בעל מוצא מזרחי. ככל הידוע זהו המחקר הראשון שעוסק בדור השלישי בהקשר זה.
"את מפגש המאפיינים של מוצא, מגדר, ומעמד פריפריאלי אני מגדירה "הצטלבות מיקומי שוליים" מסבירה צליל. "והמפגש הזה בעל השפעה מכרעת על הזהות האישית". נקודת המוצא היא שבשנת 2014 בישראל עדיין ישנן סטיגמות חברתיות, פערים עדתיים וקשיים המאפיינים את האוכלוסייה שגרה בפריפריה. במסגרת המחקר יבדקו דרכי ההתמודדות של הנשים עם הקשיים שהוזכרו, מכיוון שמיקום השוליים מזמן חסמים מצד אחד, מניע ומעורר מוטיבציה מצד שני.
לאור הניסיון שלך, איך היית רוצה לגדל את הבת שלך בעתיד?
"התחושות שלי הן אמביוולנטיות. העובדה שגדלתי בדימונה העניקה לי הרבה יתרונות אבל עבור הילדים שלי הייתי רוצה עתיד טוב יותר. שלא יצטרכו לנסוע רחוק כדי לרכוש השכלה או לצפות בסרט. אני עצמי הקרבתי לא מעט בשש השנים האחרונות שבהן אני לומדת ועובדת קשה כדי לממן את לימודיי. החיים שלי מאוד עמוסים ולחוצים ואין לי כמעט זמן פנוי, אבל אני עושה מה שאני אוהבת ומקווה מאוד להמשיך ולהתקדם באקדמיה".
