אידאה ופואטיקה בשירתו של יאיר אברהם שטרן

מחבר/ים: 
שלמה הרציג
עמודים: 
97-125

שלמה הרציג

אידיאה ופואטיקה בשירתו של יאיר-אברהם שטרן

תארנים:

שירה ואידיאולוגיה, ספרות ״מגויסת״ , אברהם שטרן , יאיר , קנאות , רביזיוניזם מקסימליסטי , לח״י , מלכות ישראל השלמה , פאתוס , שירה רטורית, מרטיריות , דימוי וסמל.

תקציר

״בימים אדומים של פרעות ודמים״ (״חיילים אלמונים״ - יאיר) , בשנות השלושים של המאה העשרים , על רקע ההסלמה הגוברת ביחסים שבין היישוב העברי המתחדש בארץ-ישראל לבין הכנופיות הערביות מצד אחד והמנדט הבריטי מצד אחר, צומחת לה שירה עברית ייחודית הנכתבת על ידי משורר יוצא דופן.

המשורר הוא אברהם שטרן - יאיר, מנהיג הזרם המקסימאליסטי בתנועה הציונית , והשירה היא שירה רטורית, רוויית פאתוס עצום , שכל כולה קודש למאבק המחתרתי להגשמת חזון מלכות ישראל השלמה.

לכאורה פועל יאיר בשתי חזיתות נפרדות : החזית ה״פיזית״ של המאבק הצבאי ב״אויבי ישראל״ המונעים את הגשמתו של החזון הציוני השלם, והחזית ה״רוחנית״ של השירה הבוקעת ממעמקיה של נשמתו הפיוטית והעדינה. בפועל מצטלבות שתי החזיתות וכישרון השירה מגויס במלואו כדי להשלים את המיליטנטיות הפוליטית והצבאית. השיר הוא ״כלי נשק״ נוסף במאבקם של הלוחמים לשחרור המולדת מעול זרים.

בחייו לא זכה יאיר להכרה ממשית כמשורר , אך ממרחק השנים הולכת שירתו ומצטללת בפואטיקה הייחודית לה, כשירה מיליטנטית ועשירת דמיון. כמעט ״יש מאין״ ברא מנהיג הלח״י שירה שבכל רבדיה קודש היא למאבק הלאומי. מעיון בשיריו של יאיר ברור שבהכרח ובמודע סיפקה האידיאה הלאומית הקיצונית למשורר הלוחם את התכנים, הסמלים, אוצר הדימויים, מטבעות הלשון, ואפילו את המבנים והמצלול של שירתו. לפיכך מוצדק וראוי המאמץ להתבונן בשירה זו כבשירה הכפופה לעולם אידיאי. שירה שנכתבת כמניפסט אידיאולוגי מוצהר ומכוון, ראוי לה שתיבחן מתוך אוריינטציה אידיאית כפי שמבקש המאמר לעשות.