ד"ר לאה ברץ
"שלוש עשרה מלאו לנער" - טקסי בר מצווה בראי הספרות העברית.
תארנים:
טקס, טקס חניכה, טקס בר מיצוה
מאמר זה עוסק בסעודת בר מצווה, כפי שהיא מיוצגת בשלוש יצירות ספרותיות: ״מאחורי הגדר״ לח״נ ביאליק, ״חבלים״ לחי באר ו״ספר הדקדוק הפנימי״ לדי גרוסמן. ביצירות ספרותיות ניתן למצוא סעודות שונות. הארוחה ביצירה הספרותית מציגה מארג נרחב, הנוגע לניסיון האנושי הטרום לשוני של כל אדם. לניתוח מעמיק, הן מטונימי והן מטפורי, של סעודות אלה יש תוקף לגבי הטקסט כולו (ביאסין, 1993).
ביצירות הנדונות, המהוות חלק ממרקם תרבותי, מציג כל אחד מן המחברים סעודת בר מצווה שהיא חלק מתהליך ההתבגרות העובר על גיבור היצירה. בכל אחת מהיצירות הנ״ל הופכת הסעודה למטונים סימבולי, לשקף חברתי המציג הווי, אידיאולוגיה ותפישת עולם. בכל אחת מהן מתוארת הסעודה באופן גרוטסקי, כל סעודה וסיבותיה. ניתוח הטקסט במאמר זה ייעשה במונחים הלקוחים מתחום הסמיוטיקה של התרבות, דהיינו תוך חקר מערכת הסימנים בתהליך הקריאה יש לפענח את החוויות המתוארות ולהסבירן על בסיס ידע אישי מוקדם ומתוך התבוננות בידע המצטבר של החוויה האנושית בכללותה. על פי גישתו של הסמיוטיקאי סגירה (סגירה, 1975) הידע החווייתי של הקורא תורם להבנת הטקסט של היצירה הספרותית ולבניית משמעותה הכוללת. מסגרת הסעודה היא מדד או עיקרון מכונן, אוניברסאלי ועל זמני, המצביע על השתייכות קולקטיבית, על הגדרת זהות ועל שפה מעצבת. טקס בר המצווה, המתואר בספרות העברית הוא אמנם חלק ממרקם סיפורי, אך יש לבחון את ההשתמעויות החברתיות-אידיאולוגיות הנובעות ממנו.
