ישראל אידלוביץ
גלגוליה של תהייה פוסטמודרנית בשבילי התודעה והרוח
מן הדין שכל ארגון חברתי בעל אפיונים היאים לטיפוס האידיאלי של החברה אליבא דמקס ובר, יתבע מחבריו את נאמנותם לנורמות, לחוקים ולמוסכמות החברתיות אותן הוא כונן. הצלחתה של חברה תיבחן בהתאם להישגיה וליכולתה להטמיע בחבריה השקפת עולם ברורה ומוגדרת אודות המציאות, על מכלול עקרונותיה, על הטבע הסובב אותה, על עצמה, על עברה, וכל זאת ביחס למטרות או לתכליות אותן היא שואפת להשיג או להגשים. הגדרה מעין זו של החברה האנושית מעוגנת בראיית עולם אידיאלית במהותה אשר הוטמעה במחשבותיהם, ברגשותיהם, בדמיונם ובפועלם של בני האדם מאז ימי קדם, על אף העובדה שבתקופות שונות קמו זרמים ניהיליסטיים או אנרכיסטיים ואחרים אשר ביטלו צורת חשיבה הוליסטית זו מכל וכול והתריסו במלל או במעש כנגד קיומה. המוסדות והארגונים שבני האדם כוננו, אורגנו ופעלו כחלק מאותה הוויה וראיית עולם אידיאלית, אשר הוגדרה בכל דור ודור מחדש על ידי מעצבי החברה ובוניה. מכאן, שתיאורי החברה או הארגונים החברתיים בידי סופרי דברי הימים אינם בגדר עובדות מוצקות של מציאות טבעית מסוימת, אלא הם לעתים קרובות תוצרי העקרונות על פיהם כוננו מעצבי הדור את החברה או שאפו וערגו לכוננה כך או אחרת. תוצרים חברתיים אלו הם פרי דמיונם של אותם יוצרים ומעצבי עולם בעלי אידיאליים, אשר הגדרותיהם החברתיות טמונות בחזונם, בשאיפותיהם ובתשוקותיהם של אותם בעלי הדמיונות.
מעוף ומעשה מסי 10, תשס״ה- 2004
