הקפה שלך מספר סיפור
שיחה עם חנה אבוחצירא על הדרך שעברה מניהול מזנוני הקפה במכללה, לכיסא המרצה
הברית של חנה אבוחצירא עם המכללה האקדמית אחוה, החלה דווקא במסדרונות, כאשר בגיל 24 הגיעה לנהל את מזנוני הקפה בקמפוס. המרצים ששוחחו עמה בשעה שהכינה להם קפה, עמדו כבר אז על הכריזמה ורוחב הלב, והועידו אותה ללימודי חינוך. "הקפה שלך מספר סיפור של נתינה" אמרו לה.
שנה לאחר מכן החלה ללמוד לתואר ראשון B.Ed. במסלול ביה"ס היסודי, בהתמחות היסטוריה וספרות. בהיותה בת למשפחה של אנשי חינוך, ידעה תמיד שזה יהיה גם הכיוון שלה, אבל לא תיארה לעצמה עד כמה תיכבש בקסמיו של התחום.
"לימודי התואר הראשון היו מאוד חווייתיים ונרשמו כאבן דרך משמעותית בחיי. התאהבתי במכללה, אשר פתחה בפניי אופקים, גיבשה את תפישת עולמי והעניקה לי חוויות יסוד שעד היום צרובות בתודעתי. פגשתי מרצים שנתנו לי השראה ופיתחו אצלי חזון, והיום הם קולגות שלי. המעבר מנקודת מבט של סטודנטית לנקודת מבט של שותפה למחקר היא מאוד מעניינת. יחד עם זאת, נוכחתי לדעת שהאנשים לא השתנו והם עדיין דמויות מפתח עבורי. במהלך התואר הראשון נוצר קשר הדוק עם שני מרצים, ד"ר רוני ריינגולד וד"ר לאה ברץ, כל אחד מהם חשף בפני צוהר מרתק לעולם המחקר. הם נתנו לי אפשרות לקפוץ למים ולהתנסות בתהליכי מחקר בכוחות עצמי, תוך כדי הכוונה מצדם. כתבנו ופרסמנו יחד מאמרים משותפים, שעוסקים בחינוך רב-תרבותי, ובהתנהגות מוסרית אמיצה של מורים במערכת החינוך."
לאחר התואר הראשון שאותו סיימה בהצטיינות יתרה, המשיכה חנה ללימודי תואר שני בתרבות עם ישראל והוראתה. גם בבית הספר לתארים מתקדמים קיבלה מראש התכנית, פרופ' נעמה צבר בן יהושע, הזדמנות להיות שותפה למחקר, תוך קבלת הנחייה ממנה ומד"ר נורית חמו, אשר הייתה לה לחוויה מכוננת ומעשירה בחשיפה לעולם המחקר. את התואר השני סיימה בהצטיינות יתרה והוזמנה לחזור אל התכנית כמרצה. במקביל משמשת חנה מדריכה פדגוגית בבית הספר לחינוך ומלווה סטודנטים בעבודתם המעשית בבתי הספר. "אני מאמינה גדולה בהכשרת מורים, משם לדעתי תצא הבשורה."
חנה אבוחצירא חווה את עולם החינוך מתוך השילוב ההכרחי, לטענתה, בין עולם האקדמיה והתיאוריה לשדה הפרקטי. "אי אפשר באמת להבין את תחום החינוך בלי להתנסות בכל הזירות שקשורות בו" היא מצהירה ומשמשת דוגמה חיה, בהיותה מחנכת בבית הספר דוד אלעזר בקריית גת ובמקביל מרצה ומדריכה במכללה. כשאומרים עליה שידה בכל, אין זו הגזמה. מסירותה למכללה באה לידי ביטוי יפה במיוחד, בטקסים שמארגן דיקן הסטודנטים בחגים ומועדים. חנה מנצלת את הכשרתה במוסיקה ומעבדת מוסיקלית את כל אירועי המכללה, בלי להשאיר עין אחת יבשה.
מה עמדתך כאשת חינוך על המתח החברתי בתקופה האחרונה?
אי אפשר להתכחש לכאוס הערכי והחברתי, ולקיצוניות שתופסת נישה רחבה. ודאי שלחינוך יש תפקיד משמעותי ומכריע בחשיבה של "מה עושים עם זה". הכשרת המורים צריכה להיות מודעת למציאות החברתית ולפיכך אנחנו מעלים את השיח הזה מול הסטודנטים להוראה, במיוחד בתחומים של ספרות והיסטוריה, שעוסקים מעצם טבעם בערכים, בחשיבה ביקורתית ופוליטית. מבחינת בתי הספר, אני רואה לחיוב את העובדה שמדברים על הדברים ולא מייפים את המציאות. בכיתה שלי למשל, יום השנה לרצח רבין זימן לנו דיונים מעניינים, ערכיים וביקורתיים על כל מה שקורה בחברה כיום. לימדתי את הילדים מה זה "ללכת נגד הרוח", האם ניתן לעמוד מול אמירה של רוב? הנושא הביא את הילדים לחשיבה עצמאית, חשיבה ביקורתית ועיסוק בשאלות של זהות.
חנה, את רצה למרחקים ארוכים. מה התכניות שלך לעתיד?
אני מתכננת לעסוק בשאלת הנראטיב של יהודי קהילות המזרח בתכניות הלימודים. אני מאוד קרובה לנושא הזה, מעצם היותי צאצאית דור שני של יוצאי מרוקו, וגם מתוך היותי תושבת הפריפריה ומתוך היכרותי את הצורך לתת מענה למגוון התרבויות בחברה הישראלית. אני רואה שהשדה החינוכי עדיין לוקה בחסר ביישום עמוק ושיטתי של פדגוגיה העונה על המציאות הרב תרבותית בישראל; כמעט ואין ייצוג ראוי, אמיתי ומעמיק לפסיפס התרבותי המאפיין את החברה הישראלית, ובכלל זה לתרבויות קהילות יהדות המזרח ולתרבויות מיעוטים בחברה הישראלית. בנוסף, אני חושבת שישנה תודעה כוזבת של חוסר מסוגלות ביחס לפריפריה, של חוסר יכולתה לעמוד בפני עצמה ולדבר ב"שפה" יוצרת משלה, ומכאן שאחד מהתפקידים של האקדמיה הוא לגרום לאנשים להתפכח מתודעות כוזבות ולהניח תשתית המאפשרת את פיכחון הדעת ביחס לתפישות שגויות שכאלו.
בעתיד הייתי רוצה להמשיך ולהיות תמיד בתווך הזה שבין האקדמיה לשדה, להתמקצע במחקר ולהתברג לעמדה שיכולה להשפיע על הפרקטיקה של הכשרת מורים וחינוך תלמידים. אני חושבת שצריך לקדם את שוויון ההזדמנויות בחינוך ואני מקווה להיות בשורה אחת עם מקבלי ההחלטות.
