מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו

ד"ר יהונתן גז, מרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה, יזם ומנחה קורס המשלב סטודנטים ומתמודדים עם מחלה נפשית

בעשורים האחרונים מתפתח בתחום בריאות הנפש, כמו גם בתחומים נוספים בחברה, המעבר ממודלים סמכותיים בהם הרופא או המרצה או המנהל הוא הסמכות המחזיקה את כל הידע והתשובות בידה, למודל יותר דיאלוגי ומותאם ללקוח. בהקשר של בריאות הנפש, המעבר מייצג תנועה מהשליטה של המודל הרפואי והפסיכיאטריה הקלאסית אל מעורבות רבה יותר של טיפולים פסיכו-חברתיים, שהם מותאמים אישית ובעלי יעילות מוכחת. הדגש הוא על החלמה המדגישה את האוטונומיה שיש לאדם להגדיר את רצונותיו ומטרותיו אל עבר חיים מלאים ומשמעותיים.

ד"ר יהונתן גז, מרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה, יזם ומנחה את הקורס "בשביל הנפש", המתקיים משנת 2008 בשיתוף עם עמותת אנוש. זהו קורס ייחודי למכללה האקדמית אחוה, בו לוקחים חלק סטודנטים ומתמודדים עם מחלה נפשית. הקורס הוא פרויקט מעצב ומכונן ששורשיו נעוצים בחוויה לימודית ומעשית של כלל המשתתפים בו, ברוח של אחווה אנושית.

"הרעיון של למידה משותפת של סטודנטים ומתמודדים עם מחלה נפשית במכללה ממשיך את התפיסה הרואה את הפרט כשלם." מסביר ד"ר גז. "העובדה שאני מתמודד עם מחלה נפשית, לא אומרת שאני לא אינטליגנט או לא חברותי או לא מוכשר וכן הלאה. הרציונל מאחורי היוזמה הזו הוא להביא לפעילות משותפת של סטודנטים ומתמודדים ממקום הדדי. להבדיל ממקום של "מקבלי שירותים" או "נזקקים" או "מטופלים". הגישה המנחה את הרעיון היא, שכל אדם הוא מתמודד ויכול לתרום ולהביא מעצמו ללמידה משותפת. במקום הזה של רכישת ידע כולנו יכולים להיות צרכני ידע ונותני ידע. מבחינה פסיכולוגית מקום כזה מחזק את תחושת השייכות וההכרה של היות האדם חלק מכלל החברה. הקשרים הנוצרים בקורס אינם מחויבים או מוגדרים, אבל הם נוצרים באופן טבעי כחיבור בין אנשים, או כתוצר לוואי למשימה הלימודית המשותפת."

התכנים בקורס מגוונים וכוללים שיעורים מתחום הפסיכולוגיה, מודלים פסיכולוגים להבנת נפש האדם, למידה על המערכת העצבים המרכזית, המוח, ובנוסף לכך נערכות הרצאות המונחות על-ידי המשתתפים בנושאים מגוונים. בשנים האחרונות זוכים המשתתפים להתנסות גם בפעילות באולפן הרדיו במכללה. אחת הפעילויות כוללת צפייה בחלק מההנחיות של הסטודנטים שצולמו באולפן ודיון פעיל בשפת הגוף שלהם. בפעילות אחרת, סטודנט ומשתתף מ"אנוש" מראיינים זה את זה באולפן, הריאיון מוקלט וניתן בסוף השנה למשתתפים.

ד"ר גז הוא חוקר בתחום הזיכרון והפסיכופתולוגיה, ופסיכולוג קליני מומחה. הוא מנהל את השירות הפסיכולוגי במרכז לבריאות הנפש בבאר-שבע, מקום שמקדם פרויקטים חשובים, ברמה הארצית, בתחום חוויית האשפוז של המטופל.

פרויקט "בשביל הנפש" במכללה יוצא מנקודת הנחה שהמטופל לא מסיים את ההתמודדות שלו עם יציאתו מבית החולים, ועיקר העבודה ממתינה בקהילה. ההתמודדות בקהילה כוללת בעיות של סטיגמה חברתית וסטיגמה עצמית, של אפליה ודחייה בתעסוקה ובהשתלבות חברתית. "לפיכך אנחנו נוגעים בקורס בנושאים של סטיגמה ושונות בחברה הישראלית. הקבוצה תמיד מכילה משתתפים ממגזרים שונים, מעבר לאוכלוסיית המתמודדים עם מחלה נפשית. אני מזכיר לכולנו כי אנו חיים בחברה מקוטבת, וחשופים ליותר ויותר ביטויי גזענות ואלימות. הקורס הזה מאפשר היכרות וכבוד הדדי גם בין קבוצות שונות של המשתתפים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, גברים ונשים. אני מקווה שהפרויקט הצנוע שלנו מקדם עוד קצת את ההחלמה של חברינו המתמודדים." מסכם ד"ר יוני גז, שיחד עם עוזר ההוראה אוראל בני עמנו, מותיר את משתתפי הקורס עם חוויה משמעותית לחיים.

משובי המשתתפים מלמדים, כי ההיכרות המעמיקה עם אנשים מגוונים סייעה בשבירת מוסכמות חברתיות ודעות קדומות לא רק לגבי אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית, אלא גם עם חברים המתמודדים עם קשיים, מגבלות ומוגבלויות אחרות. שמואל מלסה, סטודנט המכללה שהשתתף השנה בקורס, מספר: "למרות שאני עובד עם אוכלוסייה פסיכיאטרית, חששתי להירשם לקורס. אחרי השיעור הראשון כבר הרגשתי שעשיתי בחירה נכונה. אני חושב שזו הזדמנות ייחודית להכיר באופן ישיר אנשים שלכולנו יש סטיגמה עליהם. הקורס תרם לי רבות, אבל אם הייתי יכול להצביע על הדבר הכי משמעותי, אז זו כנראה היכולת להביט בבן אדם כבן אדם, להכיר אותו "כלוח חלק" וכאינדיבידואל עם שאיפות ורצונות ייחודיים משלו." חלק לא מבוטל מהסטודנטים בקורס החליטו  להתנדב מחוץ למסגרתו, הן בעמותת אנוש והן בגופים חברתיים נוספים הקיימים במכללה.

בקרב המתמודדים עם מחלה נפשית נוצרה תחושת נורמטיביות ומסוגלות להשכלה. חלקם ביקשו להשתתף בקורס שנה נוספת, וחלקם נרשמו לקורסים אקדמיים נוספים במכללה במסגרת פרויקט המשך. אשר, המתמודד עם הפרעה דו-קוטבית ועם סכיזופרניה, השתתף פעמיים בקורס "בשביל הנפש" ובעקבותיו מתכנן להמשיך וללמוד לתואר ראשון בסוציולוגיה, כי "אף פעם לא מאוחר".