ניבוי הצלחה בלימודים באקדמיה: ממוצע הישגים לעומת הצטיינות בתחומים ספציפיים

מאמר מצורף: 
מחבר/ים: 
ד"ר יעל כהן-עזריה
עמודים: 
44-78

תקציר

מעיון במדיניות הקבלה לאוניברסיטאות בישראל עולה כי הקריטריון העיקרי המשמש כיום לקבלת סטודנטים הוא ציון משוקלל המבוסס על ממוצע הציונים בתעודת-הבגרות ועל ההישגים בבחינת הכניסה הפסיכומטרית. ייתכן שניבוי הצלחה לפי קריטריון אחר לא היה מביא לידי דחייה של מועמדים שיכלו להצליח, והם היו מתקבלים ללימודים.

המחקר הנוכחי בא להציע חלופה אפשרית למדיניות הקבלה הקיימת - שימוש בנתונים על הצטיינות בתחומים לימודיים ספציפיים במקום שימוש בממוצע ההישגים. חלופה זו מתבססת על כך שיש כיום יותר מדרך אחת להגדיר ״הצטיינות״, ובהתאם לכך גם יותר מדרך אחת להצטיין. לכן ייתכן שאם נשכיל לבחון את מכלול נקודות החוזק של המועמדים ללימודים, נוכל לנבא טוב יותר מי מהם עתיד להצליח בלימודיו.

המחקר הנוכחי מתבסס על מאגר הנתונים של המרכז למרשם באוניברסיטת תל-אביב, לגבי בוגרי בית הספר לחינוך בשנים 1994-1993 או בשנים 2000-1999. הנתונים שהתקבלו הם ציוני הכניסה והסיום של הבוגרים בשנים אלה, ונכללו במחקר רק הבוגרים שהיו לגביהם כל הנתונים הדרושים. כמו כן, הבוגרים התבקשו למלא שאלון מעקב העוסק בהישגים בתחום לימודיהם באקדמיה.

ממצאי המחקר מצביעים: (א) שלתלמידים עם ממוצע הישגים בינוני אך עם הצטיינות לימודית בתחומים לימודיים ספציפיים בתעודת הבגרות ו/או בתואר הראשון יש סיכוי גבוה יותר באופן משמעותי להגיע להישגים גבוהים בלימודים לתואר הראשון ו/או השני בהתאמה; (ב) שאחוז גבוה יותר מבין הבוגרים שהצטיינו כללית בלימודיהם הקודמים, או שהיו בינוניים אך עם הצטיינות ספציפית בלימודיהם הקודמים (לפי תעודת-הבגרות, התואר הראשון או התואר השני), הגיעו להישגים גבוהים בתחום האקדמיה, בהשוואה לתלמידים שהיו בינוניים ללא כל הצטיינות בלימודיהם הקודמים.

מן הממצאים לעיל ניתן להסיק כי אפשר לנבא טוב יותר את הסיכוי להגיע להישגים גבוהים באקדמיה אם משתמשים בנתונים על הצטיינות בתחומים לימודיים ספציפיים במקום בממוצע הציונים. ממצאי המחקר מראים כי אילו בכניסה לאוניברסיטה ניתנו ציוני הקבלה לפי ״עמידה בדרישות המינימום״ וקיום ״הצטיינות״ בבית הספר התיכון, היה אפשר לנבא בצורה טובה יותר מי מהמתקבלים בעל סיכוי גבוה יותר להצליח בלימודים באקדמיה ולהגיע למצוינות.