'התופת והעדן' לעמנואל הרומי, כפי שהיא מתפרשת על-ידי 'הקומדיה האלוהית' לדאנטי

מחבר/ים: 
עזר כהנוב
עמודים: 
31-45

עזר כהנוב

'התופת והעדן' לעמנואל הרומי, כפי שהיא מתפרשת על-ידי 'הקומדיה האלוהית' לדאנטי

תארנים: בני אותו דור, הטיול בעולמות עליונים, המעבר מן התופת אל העדן, סונטה, מחברת (מקאמה).

תקציר

הקשרים, ולו הגלויים ביותר, בין יצירות אמנות (מקורות והשפעות) הם סבוכים ובעייתיים. תמיד ״מצא מי שיטען כנגד השוואה בין 'שלמויות', בשם 'החוויה האסתטית' כמציאות נפרדת, לוזית (irreducible) ואוטונומית, או כנגד השוואה בין יצירות שלא במסגרת המתווה של ההתפתחות הספרותית (כשהספרות מתיימרת להיות לא רק אמנות יפה, אלא גם דיסציפלינה המשקפת צורה עליונה של דעת, פעולה אתית וחברתית).1 אבל, כפי שננסה להראות, בדיקת היחסים בין יצירות יכולה להיות "מועילה", גם אם מדובר באיכויות שהן, בסופו של דבר, זרות זו לזו. שהרי תמיד ניתן לדבר על תכנים ו/או topoi משותפים, סוגים וטיפוסים ספרותיים, ואם לא על היסטוריה של הספרות כאמנות, הרי על היסטוריה של התרבות.2 במאמר הנוכחי לא נרצה להשוות בין 'התופת והעדן' לעמנואל הרומי לבין הקומדיה האלוהית לדאנטי אליגיירי מבחינה פיוטית ו/או תמאטית. עמדתו הנחותה-יחסית של עמנואל הרומי ב'התופת והעדן' אינה מאפשרת השוואה כזו. לעומת זאת, היא בהחלט מאפשרת, כפי שנראה, פיענוח ועיסוק פרשני בסתום העלילתי שב'התופת והעדן' בעזרת 'הקומדיה האלוהית'.