קורבנות בתולדות עם ישראל

מחבר/ים: 
צבי אדלמן
עמודים: 
161-185

צבי אדלמן

קורבנות בתולדות עם ישראל

תארנים: קורבנות, פסח, הקרבת ילדים, בית המקדש, קידוש השם, יו0יפו0, הגדה של פסח, עשרת הרוגי מלכות, סיפור האם ושבעת בניה, ספר יוסיפון, עקדת יצחק, ונתנה תוקף, ציונות, שאול טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג.

תקציר

במאמר זה אני מבקש לטעון נגד הדעה הרווחת, כי משעה שחרב בית-שני בידי הרומאים, בשנת 70 לספירה, הופסקו הקורבנות. ברצוני להציג גירסה אחרת, דהיינו, שבית המקדש והקורבנות המשיכו למלא תפקיד מרכזי במודעות היהודית במיוחד, אפילו ללא אישור של כל הסמכויות הדתיות. במעשים של קידוש השם והקרבת ילדים, בזמן החגים, בסדר ליל פסח - יהודים המשיכו להקריב קורבנות בשעת סכנה. רוב המקרא עוסק בקורבנות ובטקס הכוהנים באוהל-מועד, במשכנים שונים ( שילה, בית אל, וכוי), ובבית המקדש בירושלים. במאמר זה נעקוב אחרי התפתחויות בשני היבטים של קורבנות: הקרבת ילדים וקורבן הפסח. לאחרונה, דנו חוקרים אחדים בנושא של הקרבת ילדים במקרא. כל הגרסות השונות של חג הפסח במקרא מתחילות בשמות פרק יב - פסח מצרים - שחגגו בני ישראל לפני יציאתם מצרים, ומסיימות בספר עזרא (ו:יט-כב), לאחר חנוכת הבית, כששוב הוקרב קורבן הפסח. בעקבות חורבן בית-שני, הבעיה העיקרית היתה לשמר את קורבן הפסח במודעות היהודית, ולא להכחיש את הרעיון של הקורבנות כשאין בנמצא מקום להקריב אותם. אליבא דדעה זו, ההגדה של פסח משמרת את הזיכרון של פולחן הבית ומשנה אותו ממשהו אקטואלי לסמל. כך מאשרת ההגדה את מהימנות הסיפור המקראי ודבר ה' הנמצא בו, ובו-בזמן מפתחת גישה חדשה להתנהגות ולאמונה. בניגוד לדעה רווחת זו, ברצוני להראות שיהודים המשיכו להבליט את יעילות הקורבנות כדי להשיג מהי את כפרתם. אציג כאן גישה אחרת להגדה של פסח המתבססת על עדויות כדלהלן, כולל ניסיונות לבנות בית המקדש, להמשיך בהקרבת קורבנות, ולקדש את השם בחיים ובשפיכות דמים, שהיו היבטים בולטים של ח״ היהודים בתקופת התגבשות ההגדה. המכנה המשותף לכל התופעות האלה, בניגוד לגישת רוב היהודים ועמי העולם לתולדות עם ישראל, הוא אי-סיומם של ביטו״ שלטון, לאומיות, ופולחן הקורבנות של היהודים עם חורבן הבית.

על-פי עדויות, שנויות במחלוקת, של חוקרים אחדים, לאחר החורבן ניסו היהודים פעמים אחדות לבנות את הבית ואף להקריב קורבנות על הר הבית, כחלק של שיקום כל הפולחן על תלו.

מאז חורבן בית-שני, הצורך בכפרה נתמלא בקידוש השם, כולל הקרבת ילדים . לכאורה, חוקרים הבינו את מרבית המקרים המפורסמים של קידוש השם - כולל מצדה, עשרה הרוגי מלכות, האם ושבעת בניה, וגזרות מסעי הצלבנים - כדוגמאות של רצון היהודים למות בידי אויביהם או בידיהם, ולהימנע מהמרת דתם בכוח. אבל למעשה, החוקרים התעלמו מטיבם הפולחני של המעשים, במיוחד מן התפקיד המרכזי של דמויות הכוהנים והשימוש הטקסי בדם.

מעוף ומעשה מ0' 6, תש"0 - 2000