שותפות הגזע והדם והמושג "אומה" אצל היהודים הספרדיים במערב אירופה במאה ה - 17

מחבר/ים: 
עזר כהנוב
עמודים: 
93-102

שותפות הגזע והדם והמושג "אומה" אצל היהודים הספרדיים במערב אירופה במאה ה - 17

(הדפוסים הבסיסיים של תהליכי הסקולריזציה בפזורה הספרדית במערב אירופה במאה ה - 17)

עזר כהנוב

במאמר הנוכחי נבקש להציג את הכיוון הסקולארי של תהליכי השינוי המתחוללים בפזורה היהודית הספרדית במערב-אירופה (להלן: החברה הספרדית המערבית) דרך התייחסות לשתי משמעויות חברתיות והיסטוריות נפרדות, שאותן עשוי לציין המונח "סקולריזציה" בתחומי החברה היהודית.

המשמעות האחת היא "יציאה" או "שחרור" מהשפעת הדת על תחומי פעילות חברתית ותרבותית, שקודם לכן נשלטו על-ידי הדת.

המשמעות השנייה מתייחסת ל"העברה" או "תרגום" של סמלים וערכים, שהתפתחו תחת שלטון הדת ובחסותה, להקשר חילוני ולצרכים חילוניים.

בקונטקסט החברתי וההיסטורי הנתון, המונח "יציאה" יציין, בראש ובראשונה, הימנעות מריטואלים דתיים (אשר לפחות בחלקם, סייעו תמיד ביצירת מחיצה חברתית בין יהודים לבין לא-יהודים), ואקולטוראציה, כמו גם צורות שונות של אינטגרציה בחיים החברתיים של החברה-המארחת הלא-יהודית. לכאן שייכים צורות התנהגות, טקסים וקבלת דפוסים תרבותיים של החברה-המארחת, וכמובן כניסה למוסדות ולמעגלים אסורים של פעילות חברתית באותה חברה. המונח "העברה", לעומת זאת, יציין מגמה שונה, אם לא הפוכה: ההתעקשות על המשך קיום דמותה היהודית של החברה, המאוימת גם על-ידי התרופפות הנורמות ההלכתיות וגם על-ידי תכנים, סמלים ודרכי פעילות של התרבות הסובבת (הלא-יהודית.)

ההבחנה שהצענו בין שתי המשמעויות הללו של סקולריזציה חשובה במיוחד לניתוח תהליכי השינוי המתחוללים בפזורה הספרדית המערבית במאה ה17-, לאור האפשרות המסתמנת כבר אז, כפי שנראה, שיהודים יסירו מעל עצמם עול תורה ומצוות, בלא שיפרשו זאת כפרישה מתוכן החיים היהודיים או החברה היהודית. אפשרות זו מתבטאת באופן היסטורי בהזדהותם של היהודים הספרדים כ"בני האומה הספרדית" או "כבני-האומה" סתם, ובהדגשות המתרבות והולכות על שותפות הגזע והדם. מאחורי ההזדהות העצמית של יהודים אלה כ"בני-האומה" מונחת התפישה האתנית של פזורה בתוך פזורה (אתנית - במובן היווני של המונח "אתנוס", המייצג "עם" או "אומה". או אפילו המונח המודרני של "קבוצה אתנית", המציין קבוצה שחבריה שותפים לרגש של השתייכות לאותו עם. רגש שהמרכיבים שלו כוללים גזע, היסטוריה, טריטוריה, דת ותרבות, או קומבינציה של חלק מהמרכיבים הללו). העדפה אתנית זו -למרות שאיננה יכולה להיתפש כעיקרון חדש של אחדות, גם לא כמאפיין מיוחד של לאומיות מודרנית -קשורה בוודאי לתפקיד הבעייתי של הדת בחברה זו: הדת כפקטור מאחד מצד אחד, וכפקטור מפלג מצד שני.