רוני נולדה בקיבוץ אורים- גדלה במושב אורות-מתגוררת במושב ביצרון- אם לארבעה ילדים וסבתא לשלושה נכדים -
החלה לצייר לפני כעשר שנים- למדה ציור אצל חנה נוה ומאיר נטיף- הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.
שפה: מערכת מילים ודרכי ביטוי, סימני תקשורת, חוף, גבול ,שוליים,
אחד משני החלקים הבשריים שבפתח הפה, קצות הרחם של אישה(מילון ספיר)
בציוריה של רוני שגיא גוף הדברים הוא השפה ושפת הדברים היא הגוף
היא בוחנת בשפתה הציורית את הקצוות עד אליהם יכול דימוי חזותי להגיע טרם נעשה לכתם צבע, צורה או אווירה.
בקומפוזיציות החתוכות היא מתריסה בגבולות החיתוך ההגיוני, פוסעת עד שולי הציור, נוגעת באבני השפה שהציבו לה החיים.
בצבעוניות שאיננה מתירה לצופה להתבונן בשפתיים רפויות היא מנהלת שיח פורה ויצירתי של שפת הגוף עם צו הגורל.
ד"ר מיכל סדן- אוצרת התערוכה
רוני מציירת את בני משפחתה הגרעינית מתוך מקום של אינטימיות והתבוננות רגשית ואישית אל העולם שסובב אותה.
בבחינה ראשונית של ציוריה אפשר לשייכם לזרם של ציור ראליסטי המתאר את המציאות כפי שהיא, אך בהתבוננות מעמיקה יותר ניתן להבחין כי ציוריה באים לתאר מציאות פנימית. דמויותיה מצוירות בניתוק מסביבה ספציפית, כאילו מתקיימות בבועה ריקה של לובן.
הלובן בציוריה מחדד את תחושת הניתוק, ומגלה עבור הצופה את מקום הציירת, המציצה מבחוץ.
משיכות המכחול הבלתי נראות של שגיא מעצימות גם כן את המתח שמתקיים בציוריה בין מצב ההתכנסות המדיטטיבי שלה עצמה לבין האינטימיות שנוצרת מחזות הציורים העשויים למשעי ובקפידה.
בתוך הניקיון הצורני של שגיא נוצר שקט המאפשר לצופה למקם את עצמו בציור, וליצור אצלו הזדהות.
בתוך הפרטים הקטנים מביאה שגיא עוצמה נשית, ועם זאת גם חולשה קיומית אנושית גרעינית.
חלק מהדמויות שהיא מציירת מופנות אל הצופה מן הגב בהתכוונות מוחלטת, והופכות לחסרות זהות.
כמו כן, בחלקם מתוארים פרטים מתוך הגוף שאינם מעידים על שייכות ספציפית.
בכך, מגיעה שגיא מהאישי והפרטי אל האוניברסלי.
נראה כי הרצון המכוון של הציירת לביטוי מסוג זה מעיד על רצון לעלות לדיון נושאים הקשורים בגרעין האנושי, בפנימיות וברגש.
רני ששון – חברה
