הערעור על הלגיטימיות של ׳הזמנים החדשים׳ בהיסטוריוגרפיה ובמחשבה היהודית המודרנית

מחבר/ים: 
עזר כהנוב
עמודים: 
94-101

הערעור על הלגיטימיות של ׳הזמנים החדשים׳ בהיסטוריוגרפיה ובמחשבה היהודית המודרנית

עזר כהנוב

תארנים: ׳זמנים חדשים׳. במחשבה המערבית בת זמננו. הערכים ׳מסורתיות׳ ו׳מודרניות׳ בהיסטוריוגרפיה ובהגות היהודית בת זמננו. ביקורתו של ההיסטוריון ג׳ שלום ומבקריו של ג׳ שלום.

תקציר

האם ניתן בכלל לתאר את ׳הזמנים החדשים׳(״הדורות הקרובים לנו לא רק בזמן, אלא גם לפי מהותם. לפי מסיבות חייהם, השקפת עולמם ותפישת החיים שלהם״).(1 )כ׳לגיטימיים׳ או כ׳לא לגיטימיים׳! האם אי פעם הועלתה האפשרות שהתקופה ה׳מודרנית׳(זו יורשתם של ימי-הביניים, הנמשכת עד לימינו אנו) איננה לגיטימית׳ מסתבר שכן! שאלת הלגיטימיות של הזמנים החדשים הופכת לשאלה מרכזית במחשבה המערבית בת זמננו. תוצר, או תולדה, של התפכחות המערב מרעיון ה׳קידמה׳('Progress') ומן האופטימיות הרבה ששידר המאפיין הזה של ׳המודרניות׳ במאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית אצל הוגי דעות חשובים, פילוסופים של ההיסטוריה, דוגמת הגל(Hegel), מרקס(Marx), פרודון(Proudhon) וקומט(Comte). אליהם ניתן לצרף גם את רוסו(Rousseau) וטורגו (Turgot), בני המאה ה8ו.(2)

למעשה כבר אז העסיקה השאלה הזו את המחשבה המערבית, בהתייחסות לערכים הבסיסיים ביותר של המושג ׳מודרניות׳(התבונה, המדע, הטכנולוגיה, חירויות הפרט וכיו״ב) כשהביקורת על אותם ערכים נשענה על אידיאלים הפכיים (אנטיתטיים) כמו: דמיון, אינטואיציה, טבע, קהילה, סדר חברתי וסדר טרנסצנדנטלי.(3) במחשבה המערבית בת זמננו מתבלט העיסוק בשאלת הלגיטימיות של הזמנים החדשים, ולא במקרה, בעבודותיהם של אינטלקטואלים גרמנים (היסטוריונים, סוציולוגים ופילוסופים גרמנים) דוגמת קרל לוויט(Lowith) הנס בלומנברג (Blumenberg) וחנה ארנדט(4).(Arendt ובתקופה שבה הופכות כביכול ההיסטוריות הלאומיות כולן להיסטוריה אוניברסלית אחת, נמצא אותה אי-נחת ואותה ספקנות לגבי ׳המודרניות׳ גם בענף היהודי(המזדהה כיהודי) של המחשבה האירופית.(5) אבל כאן כבר אין מדובר רק בעיסוק במיגוון הגילויים של ׳המצב האנושי' הכללי(The Human' 'Condition) אם להשתמש במינוח של ארנדט, בהתייחסות לעולם המודרני,(6) אלא גם, באופן אקסקלוסיבי, בעיסוק בשאלת רציפותה והמשכיותה של החברה היהודית. חברה שעליה אומר ההיסטוריון טוינבי כי היא השבטית מכל החברות, ששאלת רציפותה והמשכיותה מתעוררת דווקא כשנראה כי היהודי הופך לשווה-זכויות בחברות-רוב שאינן יהודיות, או למיצער, ״כשהוא רוצה להיות שווה וכבר איננו יודע במה להיות שונה.״(7 )נפתח את הדיון הנוכחי בציון העובדה ש׳הזמנים החדשים׳ בתולדות ישראל אינם נתפסים בהיסטוריוגרפיה ובהגות היהודית המודרנית כמציאות כרונולוגית גרידא, אלא גם ובעיקר כמציאות של ׳כמפנה׳ תודעתי, או אפילו ׳קרע׳(8).

כפי שהערנו במקום אחר,(9) התפוררות ׳החברה המסורתית׳ מתוארת כאן לעיתים קרובות כהתפוררות המשפיעה(עלולה להשפיע) על עצם תודעת ההשתייכות לחברה. ברוח זו ידבר נ׳ רוטנשטרייך על התהום הנפערת בזמנים החדשים(מן האמנסיפציה ואילך) בין הצד הדוגמטי של היהדות, מכאן, לבין הציבור הממשי הנושא יהדות זו על כתפיו, מכאן, או פשוט: בין היהדות ליהודים.(10) ואילו א׳ שבייד יגזור באופן חד-משמעי גזירת בדידות על הפרט היהודי בהיעדר קולקטיביות יהודית כלשהי." ז׳ורז׳ פרידמן, הסוציולוג היהודי הצרפתי, יעלה את השאלה האם משבר ׳החברה המסורתית׳ בהיסטוריה היהודית מבשר את סופו של העם היהודי, בה בשעה שב׳ קורצוויל יאמר כי ׳משבר האמונה׳ באותה חברה הוא בבחינת ׳להיות או לא להיות׳.(12)

אפילו ההיסטוריון ש׳ דובנוב, המדבר, בספרו: מכתבים על היהדות הישנה והחדשה, על ׳דור האנטיתזה׳ (היוצא למלחמה כנגד התיזה הישנה הקרויה בשם ׳התבדלות׳) מודע לכך כי ״זקן העמים, שנלחם על קיומו זה אלפי שנים, ועמד בפני סערות ההיסטוריה בכל העולם, נכנע במאה ה-19- וכפר במהותו והוריד את עצמו לדרגת כת דתית״.(13)