עדינה בר-אל
גלגולו של סיפור עממי: "אצבעוני" יהודי
תארנים: סיפור-עם, אתנופואטיקה, פולקלור, מעשייה, אגדה, אויקוטיפ, אויקוטיפ יהודי, ביאליק, אצבעוני, י״ל כהן,אנדרסן, איציק קיפניס.
במאמר נערכת השוואה בין המעשייה הבינלאומית של "אצבעוני" (או "אגודלי"), לבין נוסח של הסיפור ביידיש, ששמו "בעבעלע". נוסח זה של הסיפור מובא במאמר בשלמותו בתרגום לעברית. מתוך ההשוואה הסתבר, ששינוי הזיאנר ממעשייה לאויקוטיפ יהודי גרם לשינויים, הן בעלילה והן במסרים, לצורך התאמה לקהל שומעים יהודי .
מוטיב "אצבעוני" מצוי גם בשני שירים של ביאליק, שהם לכאורה שירי ילדים ולמעשה יש בהם אלמנטים למבוגרים .
בנספח: פרטים על סיפור של אנדרסן "אצבעונית", שתורגם ליידיש בעיתון ילדים בוילנה 1915; וסיפור ביידיש של איציק קיפניס על תרנגולון בגודל גרגר של פרג.
נהוג לאפיין את סיפור העם בשלושה מאפיינים עיקריים: (1) סיפור שראשיתו בעל-פה; (2) הוא עבר מדור לדור ומחברה לחברה; (3) יש לו מספר גרסאות. חוקרים מרחיבים הגדרה זו וטוענים, שסיפור עממי הוא גם זה שעבר בכתב, ולא רק בעל-פה. סיפורי עם נמצאים בכל החברות, בכל חלקי תבל. בישראל, שהיא ארץ קולטת עלייה, נאספו סיפורים מעדות שונות.
במחקרים על הסיפור העממי נמצאו מאפיינים משותפים, הן צורניים והן תוכניים, שחוזרים בסיפורים, למרות הבדלי זמן ומקום. חוקר דני בשם אולריק (Olrik), ניסח אותם כ"חוקים" ב- 1908 .
סיפורי העם שוזרים בתוכם מציאות ודמיון, טוב ורוע, עושר ועוני, תום ואכזריות. מדי פעם מתעוררים חילוקי דעות בשאלה: האם יש להביא אותם, בעיקר את המעשיות, בפני ילדים?
מעוף ומעשה מס' 5, תשנ"ט - 1999
