קידום ילדים אוטיסטים אפשרי ודורש שיתוף פעולה בין משפחת הילד
עמוס פליישמן
ההפרעות האוטיסטיות הן הפרעות התפתחותיות מקיפות המופיעות מוקדם בחיי הילד ומשפיעות על תחומי התפתחות רבים. (Disorders – PDDs)תמונות אלה מאופיינות בלקות חברתית, לקות תקשורתית ובהתנהגות צרה ומוזרה. המאפיינים האוטיסטיים משתנים בתקופת ההתפתחות – טיפול אינטנסיבי משפר מאוד את יכולתו של הילד האוטיסט. מקובל היום כי הסיבה לאוטיזם היא אורגנית ביולוגית. נראה כי הנזק הביולוגי הראשוני מוביל לנזק התפתחותי משני. ילד (אוטיסט), שאינו מסוגל לקיים יחסי משוב חברתיים כתוצאה מנזק אורגני תפקודי ראשוני, צפוי להפסיד את כל ההעשרה החברתית המתוספת לילד רגיל. ניסיון השנים האחרונות מלמד, כי ההתנסות החברתית האינטנסיבית, החושפת את הילד בעל המאפיינים האוטיסטים למשוב חברתי נמרץ, עתידה לשפר את יכולתו. הקניית היכולת לצימוד בין רגש למידע, הנעשית תוך כדי יצירת משוב רגשי בין האוטיסט לדמות טיפולית משמעותית (הורה, מטפל קרוב ביותר), יוצרת שינוי בהתנהגות הילד האוטיסט. אנשי שטח מסוימים, למשל: גרינשפן קובעים כי ניתן לקדם ילדים אוטיסטים ,(Lovaas, 1987) ולובס (Grensspan, 1997) מסוימים עד שילוב במערכת החינוך הרגילה. גיוס בני המשפחה והדרכתם לטיפול בילד עשויים להיות קריטיים להתקדמות האוטיסט. הילד הוא חלק בלתי נפרד ממשפחתו, ולכן התנהגותו מושפעת מהתנהגות המשפחה ולהפך. לפיכך, תוכנית ההתערבות המוקדמת הנהוגה בארה"ב רואה במשפחה אמצעי לצורך טיפול בילד, אך גם לקוח בפני עצמו המועמד לטיפול והתערבות.
