הפרעות אישיות הן דפוסים מתמשכים ונוקשים יחסית של חוויה פנימית והתנהגות, השונים באופן משמעותי מהמצופה בהקשר התרבותי והחברתי של האדם ומשפיעים על האופן שבו הוא תופס את עצמו ואת האחרים, מווסת רגשות, מקיים קשרים בינאישיים ומכוון את התנהגותו. מדובר בדפוסים רחבים ומתמשכים, שאינם מוגבלים לאירוע או לתקופה מסוימת, ועלולים לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד האישי, הבינאישי והתעסוקתי

מופעי ההפרעות ותסמיניהן

הביטוי הקליני של הפרעות אישיות מגוון. בתחום העצמי עשויים להופיע קשיים בתחושת הזהות, בדימוי העצמי ובערך העצמי, בקביעת מטרות וביכולת לכוון את ההתנהגות בהתאם להן. בתחום הבינאישי עשויים להופיע קשיים ביצירת קשרים יציבים ומספקים, בהבנת נקודת המבט של אחרים, בוויסות קונפליקטים ובשמירה על גבולות ביחסים. בהתאם לדפוס האישיות, עשויים להופיע רגישות גבוהה לדחייה, חוסר יציבות רגשית, הימנעות וניתוק חברתי, אימפולסיביות, חשדנות, צורך משמעותי באישור והכרה, או נוקשות ופרפקציוניזם. קיימות עשר הפרעות אישיות מובחנות, המסווגות באופן מסורתי לשלושה אשכולות – הפרעות אישיות המתאפיינות בדפוסי חשיבה והתנהגות הנתפסים על ידי הסביבה כמשונים/מוזרים ויוצאי דופן (פרנואידית, סכיזואידית, סכיזוטיפלית), הפרעות אישיות המתאפיינות בקשיים בוויסות רגשי, דפוסי התנהגות קיצוניים וקשיים משמעותיים בתחום היחסים הבין-אישיים (גבולית, נרקיסיסטית, אנטי-סוציאלית, היסטריונית), והפרעות אישיות בעלות גוון חרדתי (נמנעת, תלותית, טורדנית-כפייתית).

פסיכותרפיה

הטיפול הפסיכותרפויטי בהפרעות אישיות מתמקד בזיהוי ושינוי של דפוסים מתמשכים של חשיבה, חוויה רגשית והתנהגות, ובשיפור היכולת ליצור קשרים יציבים ומסתגלים יותר. הטיפול עשוי לכלול עבודה על ויסות רגשי, שליטה בדחפים, זיהוי דפוסים חוזרים ביחסים, הבנת האופן שבו האדם מפרש את עצמו ואת האחרים ופיתוח דרכי התמודדות גמישות יותר. בין הגישות הפסיכותרפויטיות המרכזיות ניתן למנות פסיכותרפיה דינאמית, טיפול מבוסס מנטליזציה (MBT) , טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT), טיפול מבוסס סכמה (Schema Therapy) וטיפול ממוקד העברה. (TFP) הבחירה בגישה הטיפולית נעשית בהתאם למאפייני האדם, לדפוסי האישיות, לרמת החומרה ולמטרות הטיפול. במקרים שבהם קיימים תסמינים נלווים כגון דיכאון, חרדה או אימפולסיביות משמעותית, ניתן לשקול גם שילוב של טיפול תרופתי כחלק מתוכנית טיפול כוללת.

(מקור: DSM-5)