מה מחקרי מוח יכולים ללמד מורים על הדרך שבה הילדים לומדים? פה נכנסת לתמונה נוירופדגוגיה, גישה חינוכית שמשלבת את מדעי המוח עם מה שבאמת קורה בכיתה. ד"ר אתי גרובגלד, מנכ"לית האקדמית אחוה, מרצה לתואר שני בנוירופדגוגיה וממובילות הגישה פורצת הדרך על איך זה עובד ואיך אפשר לשדרג את הלמידה שלנו.
כל מורה יודעת שהיא יכולה לחולל שינוי בחיי התלמידים שלה, אבל הטענה של מה שנקרא נוירופדגוגיה היא קצת יותר שאפתנית. היא יכולה ממש לשנות להם את המוח באמת במובן הכי ביולוגי שיש. למידה יוצרת ומחזקת קשרים בין תאי עצב. ופה נכנסת לנו נוירופדגוגיה שזה שדה מחקרי שמשלב בין חקר המוח לבין מה שממש עושים בכיתה. אז איך יוצרים שיטות לימוד יעילות? איך לוקחים תובנה ממאמר במדעי המוח והופכים אותה למשהו שמורה יכולה לעשות מחר בבוקר בשיעור שלישי? תלמד אותנו על זה ביעילות ד"ר אתי גרובגלד, מנכ"לית האקדמית אחוה, העוסקת בפיתוח תחום הנוירופדגוגיה בישראל.
אז מה זה בעצם נוירופדגוגיה?
"נוירופדגוגיה זה תחום חדש ומתפתח, שבעצם מחבר בין ממצאים מחקר המוח, בעיקר פסיכולוגיה קוגניטיבית והתפתחותית, לבין חינוך ופדגוגיה. מה שהוא בעצם מנסה לעשות, זה לקחת ממצאים מההתפתחות המדהימה של חקר המוח בעשורים האחרונים שרלוונטיים ללמידה ולראות איך אנחנו יכולים להשתמש בזה ממש בכיתה".
זה נשמע חיבור אך הגיוני, אבל כשאנחנו אומרות שלמידה יכולה לשנות את המוח, מה בעצם אנחנו אומרות?
"המוח הוא איבר גמיש. בניגוד לתובנה שהייתה בעבר, שהמוח מתפתח עד גיל צעיר בילדות ואחר כך הוא לא משתנה, המוח הוא איבר גמיש. בתאים של המוח נוצרים כל הזמן קשרים בין תאים נוירונים וגם מתחזקים כל הזמן הקשרים הקיימים בין התאים הנוירונים השונים. התהליך הזה בנוירופדגוגיה זה מה שאני מגדירה למידה, כלומר למידה זה טרנספורמציה דינאמית של ארכיטקטורת הרשת העצבית במוח. בעצם, המוח זה רשת של נוירונים, כלומר רשת עצבית, והלמידה יכולה לשנות את מבנה הרשת. במקומות מסוימים יכולים להיווצר קשרים שלא היו בעבר, יכולים להתחזק בהם קשרים שהיו או שאותם קשרים יכולים גם להיחלש. מה שעושה הלמידה היא יוצרת קשרים סינפטיים חדשים או מחזקת קשרים קיימים. המודל של הנוירופדגוגיה מזמין כל מורה ללמוד על חקר המוח, לחפש עקרונות שיכולים להיות רלוונטיים להוראה ולמידה, לגלות מה המאפיינים של תפקוד המוח הקשורים לתחום הזיכרון והלמידה ואז לראות מה ההשלכות ליישום בהוראה, ומכאן לפתח אסטרטגיות הוראה. אנחנו מאמינים שכל מורה הוא אדריכל עצבי שיכול לשנות את מערך הקשרים במוח, ולפיכך חשוב להכיר את הדרך שבה המוח מקבל מידע, מעבד את המידע, מאחסן אותו ולבסוף מאחזר אותו בשעת הצורך. לכן, כל מורה צריך לקבל רקע וידע בסיסיים של חקר המוח, פסיכולוגיה קוגניטיבית והתפתחותית ועם הבסיס הזה והניסיון שצבר בכיתה לפתח אסטרטגיות למידה והוראה".
למידה פנים רבות לה, אבל האם במקרה הזה מדובר בלמידה משמעותית?
"אחד העקרונות בנוירופדגוגיה הוא שאם נוצרים קשרים במוח ואם אנחנו יכולים לחזק אותם, ואם לא מחזקים או משמרים אותם אנחנו נאבד אותם – ההשלכות להוראה, כדי שבאמת ייווצרו הקשרים האלה או יחוזקו עלינו לחזור על החומר. החזרתיות היא מאוד חשובה, אבל זה לא אומר שהיא צריכה להיות משעממת. להיפך, אנחנו אומרים שהיא צריכה להיות בהיבטים שונים ובדרכים שונות. זה יכול להיות שינון, תרגול, ריקוד, שירה ואפילו משחק. דרכים שונות מערבות אזורים שונים במוח ומחזקות את הקשרים במוח. ככל שהקשרים יהיו חזקים יותר, הלמידה תהיה טובה ואפקטיבית יותר. אגב, שינון וידע חשובים גם ליצירתיות ולפתרון בעיות. חלק ניכר בכל המחקרים שערכנו מראה שכשהמורה מבין למה הוא עושה מה שעושה, הוא עושה זאת יותר בביטחון. זה הופך את ההוראה ממקצוע אינטואיטיבי שמבוסס על ניסיון, למקצוע שבאמת נשען על עובדות מדעיות ועל מחקר עדכני ופורץ דרך".
לראיון המלא לחצו על הלינק…
