תופעת הבריחה מהבית בקרב בני נוער

בריחה פירושה, פשוטו כמשמעו, עזיבת בית ההורים או בית משגיחים מבוגרים אחרים לפני הזמן הנקוב והמאושר לכך. תקריות קצרות ולא תדירות של בריחה בקרב מתבגרים שכיחות למדי. בעיה חמורה פי כמה היא בריחה חוזרת או ממושכת עקב קשיים אישיים או משפחתיים, והיא שכיחה יותר בקרב מתבגרים. עם הגיל גדל הכושר לעבור מרחקים ארוכים ולהסתדר ללא עזרה.

רוב פרשיות הבריחה מהבית אינן מתוכננות היטב ומסתיימות בבוא העת בשיבה הביתה מרצון. הבריחה הטיפוסית ביותר היא של בני נוער העוזבים את הבית לימים או לשבועות ספורים בלבד. מרבית הבורחים נמלטים פשוט אל בית ידיד או קרוב משפחה.

אחת הסיבות הידועות לבריחה מהבית היא, כאמור, בעיות במשפחה – בורחים רבים מתנסים בסכסוך עם הוריהם לפני הבריחה. הם מרגישים דחויים מצד הוריהם, ופונים אל בני גילם לעזרה בבעיותיהם. עימותים של הנער או הנערה עם ההורים בנוגע לאורח החיים שלו/ה מציתים לא אחת תקריות בריחה. סגנון לבוש חופשי ומרושל מדי, הפרת משמעת, בחירת חברים והתנגשות ערכים – כל אלה הן סיבות לבני נוער לעזוב את הבית. לפעמים הבריחה מהבית היא פעולה נואשת של נער או נערה שתכליתה לשדר משהו להורים, משהו שהם ניסו לספר להם שוב ושוב אך לא זכו לאוזן קשבת מצידם. יש שבני נוער בורחים מהבית כי הם מוצאים עצמם עומדים לפני משבר פתאומי, המצטייר בעיניהם כנורא. בני נוער מרגישים בצורך לחוות עצמאות ודרור מהוריהם כאשר הם סבורים שהוריהם כופים עליהם ערכים ויעדי קריירה, למשל, וברצונם למצוא את דרכם שלהם.

ד"ר רמי רחמים, פסיכולוג ומרצה לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובחינוך במכללה האקדמית אחוה, על עולם הנפש של הילדים מנקודת מבט חינוכית, על תופעת הבריחה מהבית בקרב בני נוער ועל דרכים למניעתה באמצעות תקשורת פתוחה בין ההורים לילדיהם