"*" אינדוקטור שדות חובה
מתעניינים/ות בלימודים? השאירו פרטים ונחזור אליכם/ן
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם או חייגו כבר עכשיו 3622*
"*" אינדוקטור שדות חובה
"האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד, ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם": שירה של לאה גולדברג נכתב בשנת 1943, כמעין תגובה לזוועות מלחמת העולם השנייה, ומהדהד את ייסורי המצפון המגולמים בו של אלו שנותרו בחיים. חמישה שבועות אל תוך המלחמה הנוכחית, מילים אלו ממחישות במובנים רבים גם את הדיסוננס שאנחנו מרגישים בימים אלו של חזרה זהירה לשגרת חירום, בין המצב הקשה והמטלטל שאנחנו נמצאים בו, לבין החיים שממשיכים.אומרים לנו ש"החיים חזקים מהכל" וש"הנצחון האמיתי על הטרור הוא להמשיך לחיות" – אז למה אנחנו מרגישים רגשות אשם כשאנו רוצים לצאת לבילוי, לאימון, לטוס לחו"ל, לחגוג יום הולדת או אירוע משמח אחר כמו חתונה? יש לתחושות האלו שם – "אשמת הניצול או השורד" (survivor's guilt) היא מנגנון פוסט-טראומטי שתיאר לראשונה הפסיכיאטר ד"ר רוברט ליפטון, בעקבות מחקריו על שורדי מלחמת העולם השנייה ולוחמים בווייטנאם.
המושג מאז התרחב לטראומות מסכנות חיים נוספות, כולל אסונות טבע, ומתייחס לתחושת אשמה שנחווית על ידי מי שחווה או היה עד למצב של טראומה ונותר בחיים, בעוד שאחרים לא שרדו. אבל לא רק מי שניצל מסכנת חיים חווה תחושות כאלה, אלא גם אותם אנשים במעגל השלישי – שכביכול לא נחשפו מקרוב לאירועים הטראומטיים, אלא "רק" מהטראומה הקולקטיבית שכולנו חווים כעם וכחברה. אנו מרגישים שאנחנו לא בסדר כשאנחנו מנסים לנהל שגרה מסוימת בתוך התקופה הכואבת הזו, ומתקשים לעבוד, ללמוד, לדאוג לעצמנו, לישון, או לחייך מבלי שיתלווה לכך צל או כתם שמעיב ומעורר בנו חוסר נוחות.אולם, אשמה – למרות שהיא טבעית ואנושית – לא רק שאינה משרתת את המצב, אלא שהיא עלולה לכרסם אט-אט את החוסן הנפשי שלנו, לדלדל את משאבי הכוחות שלנו לטווח הארוך ולפגוע בבריאות הנפשית והפיזית שלנו. כשאנחנו מאפשרים לעצמנו להתאושש ולהתאוורר, אנחנו מחזקים את הכוחות שלנו להתמודדות עם המציאות המורכבת.
ד"ר פנינית רוסו נצר, מרצה בכירה וחוקרת בפקולטה לפסיכולוגיה וראש המעבדה לחוסן נפשי באקדמית אחוה, על איך חוזרים ל'שגרה' תוך מצב מטלטל וכואב של מלחמה.
לכתבה המלאה לחצו על הלינק…