מתי הדאגה שלנו הופכת לבעיה? – מעריב

בסרטון ידוע ברשת רואים נזיר בתנוחה סטואית, מציג ומסביר את תרשים הזרימה הבא: "למה לדאוג?" בניסיון לשחרור מכבלי הרגשות, המחשבות והאירועים במציאות ומציאת שלווה פנימית. באמת למה לדאוג? וזה כל כך הגיוני, פשוט, נכון וצודק. אז למה לכל הרוחות אנחנו מוטרפים מדאגה?ואתה רוצה לצעוק, למה לדאוג? אני אגיד לך למה לדאוג, כי אין לנו תחושת ביטחון אחרי ה-7.10, כי איראן מאיימת להשמיד אותנו, כי חיזבאללה בצפון יורה טילים על היישובים, כי האיומים הם ממשיים ואמיתיים, הילדים שלנו נלחמים, אזרחים שבויים, והכי גרוע אין לנו מושג מה יהיה. אז לכל הרוחות, בטח שנדאג. ועוד איך נדאג. אבל האם זה משרת אותנו? אז כנראה שכן. בהחלט כן. גם אם אני לא יכול באמת לשנות את המצב? כנראה שכן. זו חוויה בלתי נסבלת, המצב סוריאליסטי, איך אני יכול להמשיך את חיי כרגיל, אז אני דואג. מחובר איך שהוא לכאב הכללי. אולי אפילו 'משלם' באופן מאגי את חובי לבורא (לעולם?) בדאגה שלי. אולי כך בני משפחתי יהיו מוגנים יותר.

דאגה היא תעודת ביטוח. היא מפחיתה בצורה מסוימת תחושות בלתי נסבלות של חוסר אונים וחוסר וודאות. אבל מתי הדאגה שלנו הופכת לבעיה? פרופ' יוני גז, ראש התוכנית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית באקדמית אחוה, עם התשובה והטיפים

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…