גידול באוכלוסיית העולם אשר אינו תואם עליה בגידול משאבים שיוכלו לתמוך באוכלוסייה הגדלה, גורם לעליה במספר בני האדם שחיים ללא בטחון תזונתי. מצב מתפתח זה מצריך פיתוח פתרונות עכשוויים להתמודדות עם גידול האוכלוסייה וירידה במקורות המזון. שיטות גידול המזון הנהוגות היום הינן בעלות השלכות שליליות על הסביבה ואינן ברות קיימא. לעומתן, אקוופוניקה נחשבת לאחת מגישות הייצור העתידיות להתמקד בהן, מכיוון שהיא מציעה הזדמנויות לחדשנות וייצור בסביבות שבהן חקלאות מסורתית לא מתאפשרת. אקוופוניקה היא שיטה ברת קיימא המשלבת חקלאות ימית והידרופוניקה במערכת סגורה. במערכת אקוופונית הפרשות הדגים ושאריות המזון מהווים חומרי הזנה לצמחים אשר מסננים וממחזרים את המים בחזרה לדגים כך שיש חסכון משמעותי במים ולא נדרשים משאבים נוספים לייצור הצמחים ואין שחרור של חומרים לסביבה.

מטרת ושיטות העבודה
ביסוס שיטות גידול יעילות וחסכוניות, תוך שיפור ניצול הנוטריינטים, ושיפור הגדילה של הצמחים במערכת והתאמתם למערך הגידול האקוופוני
☚מבנה המערכת
☚שקילה ואכלוס דגים במערכת + האכלה
☚שתילת הצמחים במערכות
☚מעקב אחר גדילת הדגים והצמחים
☚לקיחת מדדים לאיכות המים
☚בסיום הניסוי – שקילת הדגים ושקילת ביומסת הצמחים

מסקנות
קיים מתאם בין ביומסת הדגים (כמות מזון יומית שניתנת) ובין ביומסת הצמחים.
תנאים אביוטיים תת אופטימאליים (טמפ' נמוכה) פוגעים בהזנת הדגים שבאה לידי ביטוי בעלייה במקדם היפוך המזון (FCR- Feed conversion ratio), קצב גדילת הדגים ירד ובעקבותיו גם קצב גדילת הצמחים.
צפיפות הצמחים ליחידת שטח משפיעה על גדילה פרטנית של הצמח במערכת האקוופונית, אך הביומסה הכללית לא השתנתה, מכאן ניתן להסיק כי ביומסת הדגים לא הייתה גורם מגביל. בעומד צמחים גבוה באים לידי ביטוי גורמים מגבילים אחרים כמו הארה.
תמיכה במסקנה זו מתקבלת גם ממערכת הצינורות הוורטיקליים בה עומד הצמחים היה גבוה במיוחד, אך פיזור הצמחים במרחב היה גדול יותר והביומסה הכללית הייתה כמעט כפולה.