"לאורך השנים השתלמתי בנושאים רבים ומגוונים אך לא קבלתי מספיק כלים וידע אודות התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים הלומדים בכיתתי בחינוך הרגיל. משנה לשנה, עם ריבוי התלמידים עם הצרכים המיוחדים בכיתתי, הרגשתי צורך לקבל ידע וכלים משמעותיים ומקצועיים שישמשו אותי בכתה, במקביל להרחבת השכלתי האקדמית." כך מסבירה רינת נסינג את החלטתה לחזור ולחבוש את כובע ה"סטודנטית" וללמוד לתואר שני בחינוך מיוחד במכללה האקדמית אחוה. רינת היא מורה בעלת תואר ראשון בחינוך ובעלת ותק של 18 שנות הוראה בכתות א-ד בבי"ס "הראל" בלוד.
בסיום לימודי התואר השני M.Ed. בחינוך מיוחד במכללה, ערכה רינת מחקר העוסק בבדיקת יעילותן של שתי תכניות התערבות לשליטה בלוח הכפל אצל תלמידים עם צרכים חינוכיים מיוחדים. את הרעיון למחקר קיבלה מניסיונה כמחנכת כיתה בבית הספר היסודי. "תלמידים רבים אינם מצליחים להשתלט על לוח הכפל וזה גורם להם לחוש אימה ממקצוע המתמטיקה בכללותו, ובנוסף פוגע בדימוי העצמי שלהם." היא מסבירה.
אחוז התלמידים המתקשים במתמטיקה הוא גבוה, יחסית למקצועות אחרים. הקשיים בהם נתקלים תלמידים אלה הם מגוונים, אולם אחד הקשיים הנפוצים הוא קושי בזכירת עובדות החישוב. ללא שליטה בעובדות החישוב התלמידים יסבלו מנחיתות בהמשך לימודי המתמטיקה שלהם, יצטרכו להשקיע זמן מיותר במציאת תשובות לעובדות במקום ביישומים משמעותיים יותר של המתמטיקה. "כמורה למתמטיקה, נתקלתי לעתים קרובות בקשייהם המתמשכים של תלמידים המתקשים במתמטיקה, לזכור את עובדות החישוב, ואת התסכול המתלווה לכך אצלם ואצל מוריהם".
אנשי החינוך המתמטי מעודדים את התלמידים לעבור במהרה מחישוב מבוסס-אצבעות לחישוב "בראש", כדי לקדם חשיבה מופשטת ופורמלית. בניגוד להם, מצביעים אנשי הקהילה הנוירו-פסיכולוגית על חשיבות השימוש באצבעות למנייה ולחישוב, להתפתחות השליטה בחישוב ולהתפתחות חשיבה מתמטית. המחקר של רינת נסינג ביקש לברר, האם תלמידים עם צרכים מיוחדים ישפרו את ידיעותיהם בעובדות הכפל בעקבות תכניות ההתערבות? האם לתרגול המבוסס על חישוב באצבעות יהיה יתרון על תרגול המבוסס על שינון בעל-פה?
אחד המאפיינים הבולטים של תלמידים עם צרכים מיוחדים במתמטיקה הוא הקושי לזכור את עובדות החישוב (כלומר, תוצאות של תרגילים חד-ספרתיים). הם נוטים להמשיך ולהשתמש בפרוצדורות חישוב ואינם עוברים לשליפה מזיכרון. למרות השימוש בחישוב, הם מרבים לטעות. "השגיאות האלה, יחד עם ביטויים נוספים, מעידות שלתלמידים עם צרכים מיוחדים במתמטיקה יש גם קושי בתובנה מספרית, כלומר בתובנה אודות גודלם היחסי של המספרים ואודות קשרים בין מספרים." טוענת רינת נסינג. לוח הכפל נלמד בדרך כלל באמצעות שינון, ולאחרונה, מצביעים נוירו-פסיכולוגים על חשיבות החישוב באצבעות להתפתחות החשבונית, ועל כך שיתכן שאפשר לקדם ילדים עם צרכים מיוחדים בחשבון, באמצעות חישוב באצבעות. אפשרות זו עדיין לא נבדקה בלוח הכפל ורינת הרימה את הכפפה.
במחקר הנוכחי, נבדקו 18 תלמידי כיתה ד' מסביבה סוציו-אקונומית חלשה. התלמידים חולקו לפי ביצועיהם במבחן לוח הכפל ובמבחן יכולת שכלית, לשלוש קבוצות דומות ברמתן. קבוצה אחת קיבלה התערבות בדרכי הוראה "מבוססות-עדויות", כלומר, שנמצאו במחקר כיעילות עבור תלמידים עם צרכים מיוחדים, אך מסורתיות ומבוססות על שינון. קבוצה שנייה קיבלה התערבות באמצעות תכסיס חישוב המבוסס על האצבעות, וקבוצה שלישית המשיכה בלימודים כרגיל ושימשה כקבוצת ביקורת.
בעקבות לימוד תכסיס האצבעות, שיפרו תלמידי קבוצת ה"אצבעות" את המוטיבציה שלהם ללמוד מתמטיקה, את יחסם למתמטיקה ואת דימויים העצמי כלומדי מתמטיקה. ביוזמתם, הם נשארו בהפסקה כדי לתרגל את התכסיס, ואף לימדו אותו בכיתות-האם שלהם. ממצאי המחקר הנוכחי משחזרים ממצאי מחקרים קודמים אודות חומרת הקשיים שחווים תלמידים בעלי צרכים מיוחדים במתמטיקה. עם זאת, לראשונה מצביעים הממצאים על אפשרות לקדם תלמידים אלה באמצעות תכנית התערבות שאינה מבוססת על שינון כמקובל עד-כה, אלא על תכסיס האצבעות. יתכן שמורים והורים ילמדו את תכסיס האצבעות ובכך יחסכו שעות רבות של הוראה, כישלון, תסכול וחוסר יציבות בשליטה בתרגילים הקשים בלוח הכפל.
