זיכרונות מקוטעים בחשיפה למלחמה – זיכרון אסוציאטיבי לקוי בחשיפה ממושכת לטראומה Fragmented Memories in the Fog of War: Impaired Associative Memory Under Ongoing Traumatic Stress

הקשר בין טראומה וזיכרון מוכר הרבה לפני מלחמת חרבות ברזל. מחקרים קודמים הראו שכאשר אנשים שסימפטומים של סטרס אקוטי (SST) גורם לפגיעה בתפקודים רבים ברמה הפיזית, הקוגניטיבית והנוירולוגית של אנשים. אחד התפקודים העיקריים שנפגעים הוא זיכרון ובעיקר היכולת לייצר ולשמור זיכרונות אסוציאטיביים. נהוג לחלק את היכולת לשני סוגים. זיכרון של פריטים, שמתייחס ליכולת לזכור אלמנטים בודדים מבלי להתייחס לקשר בניהם או להקשר הרחב שבו הופיעו כך שהמידע נשמר כיחידה עצמאית. סוג נוסף הוא הזיכרון האסוציאטיבי. זהו הזיכרון שמאפשר לחבר בין פריטים שונים: לזכור איפה הופיעו, באיזה זמן ובאיזה קשר. הוא אחראי ליכולת שלנו להרכיב מהפרטים סיפור ברור ומובן . כאשר הזיכרון האסוציאטיבי נפגע, הפריטים עצמם נשמרים אבל חסר המידע שמחבר בניהם. התוצאה היא קושי לבנות רצף הגיוני של אירועים והופעה של אזעקות שווא, מצבים שבהם מתרחש זיהוי מוטעה של פריטים כקשורים לאותה חוויה.

סוגי הזיכרון שונים גם בתגובה שלהם לרגשות שליליים. בעוד שהזיכרון לפריטים מתחזק תחת חשיפה לסטרס או במקביל להופעה של רגש שלילי. הזיכרון האסוציאטיבי נפגע. כך נוצר מצב של זיכרונות שליליים חיים מאוד אבל מנותקים מההקשר הברור שלהם.  התופעה גורמת להופעה של זיכרונות עמומים, תגובות גופניות אוטומטיות בהקשרים לא תואמים וחוויה של זיכרונות פולשניים. הסיבה היא שגירויים תחושתיים נצרבו בזיכרון, אבל חסר ההקשר הכללי כך שנוצרת הכללה מוגזמת של החוויה לגירויים שונים. ברמה הרגשית החוויה מייצרת תחושה של חוסר בהירות ופירוק שאינה מתחברת לכדי סיפור הגיוני ותואם את המציאות. למרות שהתופעה הוצגה במחקרים רבים בעבר, רובם בוצעו בתנאי מעבדה או שנים רבות לאחר החשיפה לאותו אירוע טראומתי. פעמים רבות המשתתפים במחקרים היו גם בהשפעת טיפול תרופתי. כל אלו לא אפשרו לקבוע האם החשיפה עצמה היא הגרום המשפיע על התופעה. השבועות שלאחר מתקפת החמאס אפשרו בפעם הראשונה לבחון את ההשפעות של חשיפה מיידית ומתמשכת על הזיכרון האסוציאטיבי. ואכן, המחקר אישש את ההשערה שהחשיפה לסטרס גבוה היא שגורמת לפגיעה בזיכרון שבתורה מעלה את הסיכוי להופעה של תסמינים פוסט טראומתיים. אנשים עם רמות גבוהות של תסמיני חשיפה לסטרס אכן הראו פגיעה משמעותית יותר בזיכרון האסוציאטיבי ובעיקר בגלל הופעה של התראות שווא.

אחד הממצאים המפתיעים של המחקר הוא העידר קשר בין רמת החשיפה האובייקטיבית, במקרה הזה מספר הכניסות למקלט בפועל, ובין מידת הפגיעה בזיכרון. בניגוד להנחות קודמות ולקריטריונים המקובלים לקביעת הפרעות פוסט טראומתית, דווקא החוויה הסובייקטיבית של האיום היא זאת שנביאה בצורה הטובה ביותר את הפגיעה בזיכרון.

הגילוי הזה מעורר חשיבה מחודשת על האופן שבו מתייחסים לטראומה ואבחון של תסמונת פוסט טראומתית בשטח. מעבר לעדויות שנדרש שינוי בדרך שבה נקבעים הקריטריונים לאבחנה. הגילוי מזמין חשיבה מחודשת על פרוטוקולים להתערבות ראשונית בחשיפה לסטרס. היכולת לזהות מראש אנשים בסיכון מוגבר להפרעות טראומטיות יכולה לאפשר הקמה ששל מנגנון זיהוי מוקדם ובכך להפחית בעתיד את הסובלים מההפרעה. גם ברמה החינוכית יש לממצאים מהמחקר משמעות רחבה. היכולת להסביר מדוע גם אנשים שלא נחשפו בצורה ישירה למצבים מסכני חיים סובלים מאותם תסמינים חודרניים יכולה להקל מעט על תחושת הבלבול והבדידות של הסובלים מהתסמינים.

למאמר המלא לחצו על הלינק