מעורבות פעילה, טראומה וחוסן: ממצאים במגיבי חירום ואזרחים בזמן מלחמה Traumatic stress, active engagement and resilience in first responders and civilians in the outbreak of war

בבוקר השביעי באוקטובר תושבי העוטף והמדינה כולה התעוררו לקולות מלחמה. בתוך שעות ספורות נהרגו 1400 תושבים ואנשי כוחות ביטחון, 240 נחטפו לרצועת עזה וכ-2000 תושבים פונו מבתיהם. חוסר הודאות והחרדה היו מורגשים היטב באותן שעות וימים.  מחקרים שנערכו לאחר חשיפה לאירועי טראומה קיצונית מראים שהתגובות של אנשים אינן מופעיות בצורה אקראית. גורמים כמו חוויות חיים קודמות, מאפיינים אישיותיים וחברתיים וחשיפה מוקדמת לאירועים טראומתיים יכולים להשפיע על הסיכון לפתח הפרעות דחק שונות.

אחת האוכלוסיות הייחודיות היא קבוצת מגיבי החירום הראשונים. אותם אנשי צבא וביטחון, כוחות הצלה ועזרה ראשונה וכבאים שעברו אימונים ייעודים להתמודדות עם אירועים מסוג זה ונחשפים אליהם כחלק מביצוע תפקידם.  בעוד שמחקרים מתמקדים בגורמים שמעלים את הסיכון להתפתחות של תופעות שליליות כמו תסמונת פוסט טראומתית ודיכאון, מעט מאוד מחקרים ניסו לאפיין את גורמי המגן כמו תחושת חוסן אישי שיכולים להפחית את ההשפעות של חשיפה לאירועי קיצון.

תחושת החוסן מבטאת את היכולת להסתגל למציאות משתנה ולהשתמש במשאבים הזמינים להתמודדות עם מצוקה ואירועי חיים טראומתיים. אצל אנשי כוחות הביטחון היא נמצאה כקשורה לבריאות נפשית טובה יותר וכגורם מגן מפני השלכות החשיפה לטראומה.

הבוקר של השביעי באוקטובר הציב את אנשי כוחות הביטחון והחירום במצב יוצא דופן. רבים יצאו לאזורי לחימה תוך שהם נחשפים לאלימות קשה כנגד אזרחים, כשהם כלל לא יודעים מה עלה בגורל משפחתם. אחרים נשארו מאחור ולא הצליחו למלא את תפקיד אליו הוכשרו. שני התרחישים הללו עוררו שאלות חדשות. מעבר להשפעה הידועה של חשיפה לטראומה קיצונית. כיצד משפיעה חוסר היכולת לתפקד בהתאם להכשרה המקצועית על סימפטומים שליליים ועל תחושת החוסן. בנוסף, ההשפעה של אותם אירועים על תחושת החוסן של אזרחים שנאלצו לתפקד במקום כוחות הביטחון נותרה גם היא לא ברורה.

המחקר מראה שסימפטומים חמורים יותר של חשיפה לטראומה היו קשורים לתחושת חוסן מופחתת אצל כוחות הביטחון ואזרחים כאחד. עם זאת, אצל אנשי כוחות הביטחון שלא הצליחו לפעול בהתאם להכשרה, תסמינים מרובים של חשיפה לטראומה העידו גם על ירידה בתחושת החוסן. אלו העידו על הופעה של פגיעה מוסרית עמוקה.

בקרב אזרחים שנקלעו לאזורי לחימה ללא הכשרה פורמלית, חשיפה לטראומה פגעה אף היא בתחושת החוסן. הצורך להעניק סיוע לקרובי משפחה העצים אפילו יותר את תחושת חוסר השליטה שחשובה כל כך לתחושת החוסן.

ההשפעה המרכזית אצל אנשי כוחות הביטחון הייתה קשורה לפגיעה המוסרית. תחושות אשמה ובושה יחד עם ערעור תפיסות הבסיסיות לגבי האמינות שלהם מול עצמם ומול אחרים מגדילות את הסיכון לפגיעה בתחושת החוסן ולהתפתחות של קשיים נפשיים משמעותיים. מנגנוני ההגנה מול המודעות למוות וסופיות החיים משחקים תפקיד משמעותי בשמירה על יכולת תפקוד בעולם. כשהיכולת של אותם אנשי כוחות ביטחון לבצע את התפקיד שאליו הוכשרו נמנעה, תחושת השליחות נפגעת ומביאה איתה דיסוננס מוסרי קיומי שמוביל לתחושת חוסר אונים ופגיעה בערך העצמי.

המחקר מדגיש את החשיבות של התייחסות ייעודית למגיבי חירום שלא הצליחו למלא את תפקידם. לעיתים, דווקא אלה שנשארו מחוץ למעגל החשיפה הישיר לסכנה סובלים מפגיעה כפולה: הן מהלחץ הכללי והן מתחושת אשמה פנימית ופגיעה מוסרית. הבנה וקבלה של התפקוד שלהם, יחד עם נרמול מגוון התגובות האפשריות, יכולה להיות המפתח להפחתת תגובות טראומטיות ושימור החוסן של מגיבי החירום.

למאמר המלא לחצו על הלינק