תואר שני בפסיכולוגיה שיקומית .M.A בפסיכולוגיה שיקומית*

רגע לפני שנגיע להכשרה הקלינית, זה המקום להבין את ההבדל בין פסיכולוג שיקומי לפסיכולוג קליני. גם הפסיכולוג הקליני וגם השיקומי עוסקים בטיפול נפשי מעמיק, במסגרת השירות הציבורי וקליניקות פרטיות. נקודת המבט של השתיים והאוכלוסיות עמן הן עובדות מעט שונים. הפסיכולוגיה הקלינית מתמקדת באבחון ובטיפול בהפרעות נפשיות, מתוך גישה שמעמיקה בסימפטומים ובמקורם. הפסיכולוגיה השיקומית, מתמקדת באנשים שמתמודדים עם שינויים נפשיים ותפקודיים בעקבות פציעה, מחלה, טראומה או מגבלה ושואפת לקדם את רווחתם הנפשית, איכות חייהם ועצמאותם. פסיכולוגים שיקומיים עובדים עם נפגעי ראש, שורדי פוסט-טראומה, אנשים עם מגבלה פיזית, חולים אונקולוגיים, נכי צה"ל, מתמודדי נפש, ועוד, מתוך מטרה לחבר בין הגוף לנפש, בין הקושי ליכולת, ובין ההגבלה לצמיחה.

התמחות בפסיכולוגיה שיקומית היא מרכיב מרכזי וחיוני בלימודים במהלכה נחשוף בפניך כלים טיפוליים להסתגלות התמודדות עם משבר נפשי תחת הדרכה, פיקוח וליווי של פסיכולוגים מומחים. הפרקטיקום מאפשר ליישם את הידע התיאורטי, לפתח מיומנויות קליניות ולחוות את העבודה בשטח. במסגרת ההכשרה הקלינית נפתח בפניך את הדלתות להכשרה מעשית מקיפה במסגרות שיקומיות מובילות במרכז ובדרום הארץ (בתי חולים, מרכזי שיקום, מרפאות לבריאות הנפש ועוד). תהיה לך הזדמנות להתנסות בטיפול פסיכולוגי בדגש שיקומי בעל יכולת להתמודד עם האתגרים הייחודיים של עולם השיקום, תוך מתן מענה מקצועי, אמפתי ואינטגרטיבי למטופלים ולבני משפחותיהם. הפרקטיקום מתקיים בתדירות של יומיים בשבוע בכל שנת לימודים, כולל סמסטר קיץ.

התואר השני בפסיכולוגיה שיקומית מכשיר את הסטודנטים לעסוק בטיפול, אבחון ושיקום של אנשים המתמודדים עם מגוון רחב של מוגבלויות, פציעות, מחלות כרוניות ומצבי משבר. הלימודים משלבים ידע תיאורטי מעמיק עם התנסות קלינית ומעשית (פרקטיקום), ומכינים את הבוגרים לעבודה במגוון רחב של מסגרות שיקומיות.

ידע תיאורטי ומחקרי בפסיכולוגיה שיקומית – מבוא לפסיכולוגיה שיקומית: היכרות עם ענף הפסיכולוגיה השיקומית, עקרונותיו, מטרותיו, והיסטוריית התפתחותו. תיאוריות וגישות מרכזיות בשיקום: למידה על מודלים תיאורטיים שונים המנחים את העבודה השיקומית (למשל, המודל הביו-פסיכו-סוציאלי, המודל האקולוגי, המודל מבוסס הכוחות ועוד). היבטים פסיכולוגיים של מוגבלות ונכות: הבנת ההשלכות הפסיכולוגיות, הרגשיות והחברתיות של מוגבלויות שונות (פיזיות, חושיות, קוגניטיביות, נפשיות) על האדם ועל סביבתו. התמודדות עם מחלות כרוניות וסופניות: למידה על היבטי ההסתגלות וההתמודדות עם מחלות כרוניות (למשל, סוכרת, מחלות לב, סרטן) והליווי הפסיכולוגי של חולים סופניים ובני משפחותיהם. נוירופסיכולוגיה בשיקום: הבנת הקשר בין פעילות מוחית להתנהגות, תפקודים קוגניטיביים (זיכרון, קשב, שפה) והשפעתם של פגיעות מוחיות (שבץ, חבלות ראש) על התפקוד היומיומי.

אבחון והערכה פסיכולוגית – אבחון נוירופסיכולוגי: הכשרה בביצוע ובפירוש של מבחנים נוירופסיכולוגיים להערכת תפקודים קוגניטיביים לאחר מחלה ונכות. פסיכודיאגנוסטיקה בשיקום: למידת מגוון כלי אבחון פסיכולוגיים (מבחני אישיות, מבחנים השלכתיים, ראיונות) והתאמתם לאוכלוסיות שיקומיות.

שיטות התערבות וטיפול – פסיכותרפיה בשיקום: התמחות בגישות טיפוליות שונות המותאמות לאוכלוסיות שיקומיות, כולל: גישות דינמיות: להבנת עולמו הפנימי של המטופל והתמודדות עם אובדן, אבל ושינויים בתפיסת הזהות. גישות קוגניטיביות-התנהגותיות (CBT): לטיפול בדיכאון, חרדה, הפרעה פוטס-טראומטית ועוד בהקשר השיקומי. טיפול בטראומה: התמודדות עם השלכות פוסט-טראומטיות של פציעות, תאונות ואירועי חיים. גישות הגל השלישי (ACT, מיינדפולנס): לשיפור גמישות פסיכולוגית והתמודדות עם כאב ומגבלה. הגישה המוטיבציונית (MI) לבירור והגברת מוטיבציה לשינוי. עבודה עם משפחות ומערכות: למידת אסטרטגיות לעבודה טיפולית עם בני משפחה של אנשים עם מוגבלויות, וכיצד לסייע להם בהסתגלות ובתמיכה. עקרונות אתיים וחוקיים: למידת הקוד האתי המקצועי, זכויות המטופל והיבטים חוקיים הקשורים למוגבלות ושיקום.

סמינרים ומחקר – שיטות מחקר בפסיכולוגיה: למידת עקרונות המחקר המדעי, סטטיסטיקה ועיבוד נתונים. כתיבת עבודת גמר (תזה) או פרויקט גמר: ביצוע מחקר עצמאי בתחום הפסיכולוגיה השיקומית (במסלול עם תזה) או הגשת פרויקט עיוני/יישומי (במסלול ללא תזה). השתתפות בסמינרים מחקריים: הצגת עבודות מחקר ודיון בסוגיות אקטואליות בתחום.