האובדן המעורפל והזמן הקפוא: מסען של משפחות החטופים ושל המלווים אותן Navigating the Ambiguous Loss and Frozen Time of the Kidnappees’ Families and Their Helpers

ב־7 באוקטובר התרחש אחד האירועים הטראומטיים ביותר בחברה הישראלית, 240 אזרחים וחיילים נחטפו, ובהם כ־40 ילדים. המשפחות, שנותרו ללא מידע ברור, נכנסו בן רגע למצב של אי ודאות עמוקה שהפכה למרכיב מרכזי בחווייתן מאז. חוסר הידיעה שמלווה את אירועי החטיפה ואת הימים שבאו לאחר מכן, הוביל את המשפחות לחיות בתוך "אובדן מעורפל". מעין שלב ביניים שבו אין אות חיים מהאדם, אבל גם אין וודאות לגבי המוות שלו. המשפחות מצאו את עצמן תלויות בין תקווה עמוקה שיזכו לראות שוב את יקיריהם ובין פחד עמוק לסיכויי ההישרדות שלהם. המתח הזה לא אפשר למשפחות להתקדם הלאה. לא מבחינה רגשית ולא מבחינה מעשית.

המחקר הנוכחי בחן את החוויה של תפיסת הזמן עבור המשפחות ואנשי המקצוע שליוו אותם. המחקר כולל ראיונות עומק שהתרחשו לאחר יציאה של המשלחת לרומא והפגישה עם האפיפיור. באותה נקודת זמן, החטופים היו ברצועת עזה כ-7 שבועות וטרם החלה עסקה כלשהי להחזרה שלהם.

תחושת האובדן המעורפל נוגעת לאותה חוויה פנימית שבה אדם נעלם בצורה פתאומית ואין מידע לגבי מה עלה בגורלו. חוסר הוודאות שמלווה את החוויה לא מאפשר חוויה רגשית מאורגנת והנותרים מאחור נאלצים לבחור האם להיאחז בתקווה או להתחיל את עיבוד האובדן. כך שנוצרים שני מסלולים סותרים המתנהלים יחד.

המחקר הראה שלושה עיוותים מרכזיים בדרך שבה המשפחות והמלווים שלהן חווים את הזמן. העיוות הראשון בתפיסת הזמן נוגע לתחושה של "זמן מקביל". החוויה שהחיים מתנהלים בשני מסלולים בו זמנית של תקווה וייאוש. הסתירה בין השניים מייצרת עומס רגשי כבד שפוגע ביכולת התפקוד היומיומי. הדפוס השני מתייחס לתפיסה של "זמן מת משוער". מתח פנימי בין מחשבות על אפשרות של מוות ובין הניסיון לדחות אותן ולהיאחז בתקווה. ככל שעובר הזמן ואין מידע אודות בן המשפחה, הניגוד בין שני הקטבים מחריף ומעצים עוד יותר את חווית התקיעות. העיוות השלישי בתפיסת הזמן הוא תחושת "המן הנצחי ". החוויה שכל עוד אין וודאות לגורל היקרים, הזמן כמו עומד מלכת. החיים עוברים להתנהל במעין הווה מתמשך נצחי שבו אין משמעות לעתיד ואין אפשרות להתייחס לעבר. העיוות הזה הוא המשתק מכולם.

ההשפעה של אירועי החטיפה והפגיעה בתפיסת הזמן יצרה אדוות גם במעגלים רחוקים יותר. המלווים הקרובים של המשפחות דיווחו גם הם על אותה חוויה משתקת של עיוות תפיסת הזמן ונראה שהמאבק של המשפחות השפיע גם ברמה הציבורית הרחבה יותר.

ההבנה לגבי ההשפעות הייחודיות של אירועי חטיפה מאפשרת לפתח בעתיד כלי התמודדות מדויקים יותר לעבודה עם המשפחות. ההבנה שחווית חוסר הוודאות מייצרת אירוע ייחודי ששונה מכל תהליך אבל רגיל, מחייבת יצירת פרוטוקול ליווי ייעודי עבור אותן משפחות. דגש מרכזי צריך להינתן לפיתוח תחושת חוסן שתאפשר להתמודד מול חיי היום יום בתנאים של חוסר וודאות מהותי כל כך ומתוך ההבנה שדווקא כאן, הזמן רק הופך את הכאב לקשה יותר, בניגוד לתהליכי אבל אחרים.  עוד דגש שעולה מהמחקר הוא ההשפעה הרחבה של אירועי החטיפה גם על המלווים המקצועיים ועל הציבור כולו. ההשפעה הזאת מחייבת לקחת בחשבון הקמה של מערכי תמיכה לצוות המלווה וחשיפה אחראית של מאבק המשפחות כדי למנוע טראומה משנית רחבה יותר.

למאמר המלא לחצו על הלינק