החשיבות של תחושת משמעות בזמן משבר Meaning and resilience in war-affected populations during crisis

אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה לאחר מכן הדגישו שוב עד כמה חשוב להבין מהם הגורמים שמסיעים לביסוס תחושת חוסן מול מציאות טראומתית. עוצמת האירועים, החשיפה הממושכת והפגיעה בתחושת הביטחון הבסיסית ביותר העלו שאלות רבות בנוגע ליכולת לעמוד מול אותם אירועים ברמה האישית והקהילתית בזמן המיידי ובטווח הארוך.

מחקרים שונים מצאו שתחושת המשמעות בחיים היא אחד הגורמים המרכזיים ליצירת חוסן. שלושה גורמים מרכזיים נמצאו קשורים למשמעות. תחושת העקביות – היכולת לייצר סיפור חיים רציף שבו לאירועים יש סיבה והגיון שמייצרים תחושת סדר ושממעות גם בתוך מציאות סוערת. תחושת החשיבות שהיא הגורם הרגשי של חיים בעלי משמעות, מתייחסת לתפיסה הפנימית של האדם כי יש בכוחו להשפיע על אירועים בסביבה. התחושה שהעשייה שלי היא בעלת השפעה אמיתית על הסביבה מאפשרת לשמור על הערך העצמי גם אחרי אירועי קיצון.  הגורם השלישי שנקשר לאותה תחושת משמעות הוא תחושת התכלית והידיעה שיש מטרה או יעד לחיים. בתוך אלו, נראה שנוכחות משמעותית היא הגורם המנבא החזק ביותר לתחושת החוסן הפנימי. החוויה הרגשית שמאגדת בתוכה את תחושת העקביות, התכלית והחשיבות מאפשרת תחושת יציבות פנימית שמשמשת כעוגן בתקופות בהן המציאות הופכת סוערת ולא צפויה. בנוסף, נראה כי היכולת לתיעדוף משימות משמש גם הוא כמנבא לתחושת החוסן הנשפי. היכולת לבחור באופן מודע בפעולות ויעדים שתואמים את הערכים והתכלית של האדם מאפשר ביטוי מעשי לתחושת התכלית ומחזק את תחושת השליטה גם בתוך חוסר וודאות. לצד כל אלה, שני גורמים נוספים נמצאו כמנבאים לתחושת חוסן פנימי. יותר מכל גורם אחר, הנטייה לאופטימיות היא המנבא החזק ביותר של חוסן. היכולת להחזיק בתפיסה פנימית של שליטה ותכנון עתידי תומכת בתפיסה כי לחיים יש משמעות ומאפשרת להפוך את תחושת המשמעות מתפיסה מופשטת לביטוי מעשי.  כאשר בחנו את ההשפעה של הגורם החברתי נמצא שתחושת המשמעות היא שהופכת את הקשרים החברתיים ואת תחושת התמיכה הקהילתית לחשובה כל כך.

מעבר לגורמים שתורמים ליצירת חוסן, נראה שהפרשנות שאנשים נותנים לאירועי קיצון משתנה בהתאם לעולם התוכן שלהם. כך לדוגמא, נמצא שאנשים דתיים נטו לפרש את האירוע כסימן אמוני ואילו חילונים נטו לראות באירועי אוקטובר תוצאה של הקשר חברתי פוליטי. הפרשנות השונה הובילה גם לדרכי פעולה שונות בימים שאחרי השבעה באוקטובר, כאשר כל קבוצה בחרה בדרכים שנתפסו בעיינה כמקדמים את תחושת התכלית ובכך תורמים לביסוס תחושת החוסן.

ההבנה על תפיסת החוסן מתורגמת בימים האלה לכלים מעשיים בשטח, בהתחלה כאינטואיציה ראשונית בתגובה לאירועים ובהמשך ככלים מתוקפים לתמיכה בתהליכי שיקום של הפרט ושל הקהילה. נראה שחלק מרכזי בתהליכי השיקום צריך לעסוק בעידוד פעיל של יצירת משמעות. בין עם בחיזוק תחושת התכלית על ידי עידוד לפעולות תמיכה באחרים, דרך הדגשה של תחושת המסוגלות ועד לעיסוק פעיל בבניה מחודשת של העתיד. כל אלו, יחד עם מיקוד בנקודות חיוביות וחיזוק הקשרים הבין אישיים והקהילתיים יתרמו לחיזוק תחושת החוסן הפנימי ואולי יוכלו להפחית מעט את הטלטלה הנפשית.

למאמר המלא לחצו על הלינק