טעם של החמצה – תופעת ה-FOMO ועל איזה צורך זה עונה

הרשתות החברתיות העצימו את תחושת ה-Fear of missing out מצד אחד אנחנו חווים חיים בקצב מאוד מהיר ומצד שני חווים את החיים המקבילים שיכולנו לחיות. פרופ' פנינית רוסו-נצר, ראש מכון המחקר והפיתוח ק.מ.ה באקדמית אחוה על המחקר שבדק איך בעצם אנחנו יכולים לעזור לעצמנו לנהל את התופעה כדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב?

תופעת ה-FOMO התחושה של Fear of missing out התעצמה עם כניסתן של הרשתות החברתיות. מדובר בתחושה ישנה-חדשה, היא הייתה קיימת תמיד כשמצאנו את עצמנו משווים אותנו לאנשים אחרים, אבל היא התגברה עם העידן הפוסט מודרני והתחלתן של הרשתות החברתיות. מצד אחד אנחנו חווים חיים בקצב מאוד מהיר ומצד שני חווים את החיים המקבילים שיכולנו לחיות. כל הזמן, בכל רגע נתון, אנחנו רואים גרסאות ארוכות של חיים של אנשים אחרים. זה מרגיש שכולם נהנים יותר, חווים יותר, מצליחים יותר וזה מחליש את תחושת הערך שלנו, זה תורם לתחושת ריקנות ויכול להגיע גם לחרדה חברתית, לקשיי ריכוז ולבעיות שינה. אנחנו כל הזמן רוצים להיות מחוברים כי כל הזמן יש לנו תחושה שאנחנו מפספסים משהו, שהמסיבה מתרחשת בלעדינו, שקורים דברים מעניינים ואנחנו לא חלק מהסיפור.

"קצב השינויים שאנחנו חווים היום בחוץ הוא מאוד מהיר ואנחנו מוצאים את עצמינו מחוברים כל הזמן החוצה", מסבירה פרופ' פנינית רוסו נצר, מרצה לתואר ראשון בפסיכולוגיה וחוקרת בפקולטה לפסיכולוגיה באקדמית אחוה המשמשת גם ראש מכון ק.מ.ה במכללה. "זה לא אומר לא להיות שם, אבל זה צריך להיות באופן נכון. אז איך עושים את זה? איך אנחנו עוזרים לעצמינו להיות נוכחים בבחירות שלנו? האם אנחנו עוצרים רגע לשאול או להתחבר לערכים שלנו? האם אנחנו רודפים אחרי חוויות כדי למלא חוסר או שאנחנו נוכחים בבחירות שלנו, למה שחשוב לנו? על איזה צורך אנחנו עונים עכשיו כשאנחנו גוללים באופן חסר מודע לתכנים או לזמן?".

מאמץ, מדעות ופעולות אקטיביות

נראה שאת הקדמה אי אפשר לעצור, היא כאן כדי להישאר והיא גם מביאה איתה דברים טובים, אך מה שאנחנו נדרשים זה לנהל את עצמנו בתוכה. ראשית להבין שמדובר בהליך ממכר, שנית שזה עלול להביא איתו בעיות ושלישית להבין שזה לא פשוט ודורש מאמץ כדי להביא את זה למודעות ולפעולות אקטיביות.

"אני קוראת לזה המצפן הפנימי. מה באמת מניע אותי? למה אני עכשיו גוללת? על איזה צורך זה עונה? מהמחקר שביצענו במטרה להבין  לא רק איך נראה ה-FOMO, אלא גם איך הוא נחווה בקרב מבוגרים צעירים במהלך קבלת ההחלטות הגדולות בחיים כמו זוגיות וקריירה", אומרת פרופ' רוסו-נצר. "ההתגבשות של הזהות בגיל הזה יושבת מאוד חזק על הרשתות החברתיות, מחרדת החמצה רומנטית ועד הקשר התעסוקתי כשאנחנו רואים שכולם מתחילים פתאום להתברגן. בגיל הזה מצד אחד יש חוויה של שפע של אפשרויות, יותר אולי מדורות קודמים, ומצד שני יש כל הזמן חוויה של אני לא מספיק, אני לא נמצא במקום שאני רוצה להיות, אני כל הזמן בדרך אבל אף פעם לא מגיע. בגילאים צעירים החוויות האלה מועצמות הרבה יותר. אז באמת במחקר שלנו ניסינו להבין גם איך זה נחווה, מה אסטרטגיית ההתמודדות שהמשתתפים במחקר משתמשים בה, וגם לנסות להבין האם ה-FOMO נחווה רק במסגרת הרשתות החברתיות

"מהממצאים עולים דברים מאוד מעניינים. כן גילינו שתופעת ה-FOMO היא לא רק דיגיטלית אלא נחוות גם בחיים עצמם, ודבר מעניין נוסף שעלה הוא ש-FOMO לפעמים נתפס כגורם לחרדה אבל ראינו שמוצאים בו גם כוח חיובי. זאת אומרת דווקא בגלל שיש המון אפשרויות זה מכריח אותי לעשות רפלקציה עצמית. להבין מה באמת חשוב לי, איפה אני באמת רוצה לשים את הזמן ואת האנרגיה שלי ואיך אני יכול לחקור אולי הזדמנויות חדשות או לפתוח דלתות לתחומים שקודם לא הייתי מעז לחשוב עליהם אם לא היה לי זמן או אנרגיה מוגבלים. וכל זה, עדיין, לצד תחושות וחוויות של מחוץ למשחק, ניתוק וחוסר ערך עצמי".

מפספוס להזדמנות

נראה כי תופעת ה-FOMO היא בעצם הצבת גבולות. על מה אנחנו שמים את תשומת הלב שלנו, איפה אנחנו משקיעים את המשאבים שלנו, שהחשוב מכל הוא הזמן שלנו. במקום לצפות בחיים של אנשים אחרים, עלינו להבין איפה המקום האקטיבי שלנו בו אנחנו בוחרים להשתמש בטכנולוגיה וברשתות החברתיות. המדיה לא שולטת בנו אלא אנחנו אלה שצריכים לנהל אותה לטובתנו. אז איך בעצם אנחנו מתנהלים בתוך הדבר הזה כדי לגרום לעצמנו להרגיש טוב?

"מה שבאמת למדנו מהמחקר הוא על אסטרטגיות התמודדות ספונטניות שהמשתתפים שלנו פיתחו תוך כדי. למשל לקחת פרספקטיבה, לעשות זום אאוט, לקחת נשימה, לתעדף. אפשר לקחת את ה-FOMO ובמקום להתמסר אליו לראות אותו כסמן להתבוננות פנימית, להבין מה הוא מנסה לומר לנו, לשאול את עצמינו אם זה עונה על משהו שלא ממומש אצלנו, איך זה מתחבר לערכים שחשובים לנו ועל איזה צורך זה עונה לנו. זה להתחיל בצעדים קטנים ובעיקר לשנות את הפרשנות מפספוס להזדמנות. במקום להרגיש שאנחנו מפספסים משהו לחשוב שאולי יש כאן הזדמנות למשהו אחר שמקבל את תשומת הלב שלנו".

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…