המאבק הנסתר של חיילי המילואים בחזרה לחיים

כפסיכולוגים, בחודשים האחרונים אנו עדים לעליה בפניות של חיילי מילואים וחיילי סדיר משוחררים ובשירות פעיל לסיוע פסיכולוגי. לאחר שנתיים של לחימה ההשלכות הרגשיות של הלחימה הולכות ומתעצמות עבור החיילים והחיילות ובני משפחתם. אנו עדים כבר היום לעלייה במספר הלומי הקרב, וצפויים להתמודד בשנים הקרובות עם גלים נוספים של מתמודדים. מדובר במשימה לאומית מהמעלה הראשונה: לזהות, להפנות, לטפל ולתמוך. כל אחד מאיתנו כהורה, כבן זוג, כקרוב משפחה או כחבר, יכול להיות חוליה משמעותית בגשר שבין החייל לבין השגרה, בכך שיבחין, ישאל, יקשיב ויפנה לעזרה במידת הצורך. למעשה החזרה לשגרה היא גשר עדין, שדורש זמן, הקשבה ואמפתיה הדדית. ככל שנבין יותר את התהליך נוכל לעבור אותו ביחד, כחיילים, כמשפחות וכחברה. יעל גלין, פסיכולוגית שיקומית מומחית, מרצה לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית ומנהלת הקליניקה השיקומית באקדמית אחוה על המאבק הנסתר של חיילי המילואים בחזרה לחיים

אתגר ההסתגלות לחיילים ולמשפחותיהם החזרה מחזית הלחימה, בין אם ממילואים ממושכים ובין אם משירות סדיר, היא רגע שכל המשפחה מחכה לו. ההורים, בני/בנות הזוג והילדים מצפים לראות את החייל שב לביתו, להתאחד איתו ולחזור אל השגרה. לעיתים הציפייה היא ש"מיד הכול יחזור להיות כמו שהיה קודם". אך המציאות מורכבת הרבה יותר: לא פעם מתברר שהחזרה עצמה היא שלב מאתגר בפני עצמו, עבור החייל וגם עבור סביבתו. פעמים אחרות המשפחה עם הזמן למדה להתארגן מחדש ללא החייל שנעדר מהמציאות היומיומית המשפחתית.התפתחה שגרה אחרת, לעיתים יציבה, לעיתים שברירית, שמאפשרת לה להחזיק את היומיום. כאשר החייל חוזר, מתעוררות ציפיות שונות: מצד אחד רצון שייכנס מיד לתפקידיו הקודמים, ומצד שני קושי "לוותר" על האיזון שהושג בהיעדרו. בהקשר הזה חשוב לציין כי מעבר למסגרת המשפחתית החייל לא פעם נאלץ להתמודד עם מערכות של דרישות ולחצים גם מהמסגרות התעסוקתיות וההשכלתיות אשר בדומה למשפחה חיכו לחייל המילואים שיחזור לתפקידיו, אך גם המשיכו להתקדם והחייל נדרש להשתלב בהם מחדש. המתח הזה עלול לעורר תסכולים הדדיים אצל בני המשפחה וגם אצל החייל עצמו.

חזית המאבק

עבור החייל, המעבר החד מהשגרה הצבאית: המוקפת בחברה, שייכות ומשמעות, אך גם דריכות, חוסר שינה, תנאים פיזיים קשים, ולעיתים חשיפה לאירועים טראומטיים, אל חיי היומיום האזרחיים, אינו מיידי. פעמים רבות הוא חוזר כשהוא דרוך, עייף, עצבני או מנותק, בודד, חש ריקנות ולעיתים אף מתקשה "לנחות" רגשית. עבור חלקם, השבועות הראשונים בבית מרגישים זרים: הסביבה מצפה מהם לשמחה, קרבה וקלילות, אך הגוף והנפש עדיין עסוקים בעיבוד של חוויות עוצמתיות ולעיתים קשות.על כן חשוב להתייחס לחזרה הביתה כתקופת הסתגלות – לכולם. תקופת הסתגלות הדדית זוהי תקופה שבה רצוי לאפשר גמישות, אמפתיה והקשבה לצרכים משתנים: לעיתים נכון להציע פעילות משותפת (טיול, הופעה, מפגש משפחתי קטן), ולעיתים דווקא לאפשר מנוחה, שקט והימנעות מהצפה. מומלץ לשאול בצורה ישירה – מה נכון לך עכשיו? ולהימנע מהנחות מוקדמות. במהלך תקופת ההסתגלות עשויות להופיע תגובות טבעיות: קשיי שינה, דריכות, עצבנות, נסיגה חברתית, התבודדות, קהות רגשית או להפך התפרצויות רגשיות עזות.

לעיתים גם דחף לעשות דברים או צורך במיסוך הכאב, ברוב המקרים תגובות אלו שוככות בהדרגה, אך כאשר הן נמשכות לאורך זמן או מחריפות, חשוב לשים לב לכך. בני משפחה קרובים הם הראשונים להבחין בשינויים התנהגותיים, ועליהם להיות ערניים לסימנים מחשידים. השינויים האלו ברגשות ובהתנהגויות נורמטיביים וצפויים במשך השבועות הראשוניים כחלק ממערך ההסתגלות. אולם במידה והם מתמשכים או מופיעים בעוצמות גבוהות או מתגברות, חשוב לפנות לסיוע.

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

ישנם מצבים שבהם קשיי ההסתגלות חורגים מהנורמה ומצביעים על מצוקה נפשית משמעותית: פוסט-טראומה, דיכאון או חרדה. פוסט-טראומה, למשל, עלולה להתפתח מיד או רק חודשים ואף שנים לאחר החשיפה לאירוע הטראומתי. היא מתבטאת בדריכות גבוהה, סיוטים, פלשבקים, מחשבות חודרניות, הימנעות מגירויים המזכירים את הטראומה (רעש, ריחות, מקומות הומי אדם), לצד נסיגה רגשית וחברתית. קיימת גם פגיעות מוגברת לשימוש בחומרים ממכרים כדרך "לכבות" את החוויה וקושי לעסוק בעתיד.במקרים כאלו פנייה לייעוץ מקצועי היא חיונית לא רק כדי להקל על האדם, אלא גם כדי להגן על התא המשפחתי כולו. טיפול מתאים יכול לאפשר עיבוד של החוויות, חזרה לתפקוד ותחושת שליטה מחודשת בחיים. בנוסף, חשוב שבני משפחה יקבלו גם הם סיוע, ליווי קרוב המתמודד עם מצוקה זאת חוויה רגשית מטלטלת ולעיתים קרובות מלווה במצוקה, חרדה, שחיקה, עומס ואף עשויה לכלול מרכיבים דיכאוניים להם גם יש לשים לב ולטפל.

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…