פרופ' גבי שפלר הוא פסיכולוג קליני בכיר ופסיכואנליטיקאי. למד לשלושת תאריו בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה חבר סגל המחלקה לפסיכולוגיה, שימש כראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית, מופקד הקתדרה לפסיכואנליזה על שם פרויד ומנהל מרכז פרויד לחקר הפסיכואנליזה באוניברסיטה העברית בירושלים. בעבר (עד 2018) שימש במשך 44 שנים רצופות כפסיכולוג הראשי של המרכז הרפואי הרצוג בירושלים, שם ניהל צוות קליני רב מקצועי, היה ממונה על הדרכה והכשרה של מאות מתמחים וסטודנטים לפסיכולוגיה קלינית. עסק רבות בהוראה, הדרכה, טיפול ומחקר בטיפולים קצרי מועד ופרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים בתחום זה. 

פרופ' שפלר שירת 10 שנים בוועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, מהן שש שנים כיו"ר הוועדה.  ניהל במשך 12 שנים את תחום האתיקה בפסיכולוגיה במרכז לאתיקה במשכנות שאננים בירושלים. היה מיוזמי הוראת האתיקה בישראל ומראשוני המורים לאתיקה באקדמיה ובמסגרות מקצועיות טיפוליות שונות. ערך וניהל עשרות ימי עיון וסמינרים באתיקה מקצועית לקהלים מגוונים. עוסק בפיתוח חשיבה אתית מקצועית, עדכון וכתיבת קודים אתיים לארגונים מקצועיים טיפוליים (הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, החברה הפסיכואנליטית בישראל, הקבנ"ים בצה"ל, האוניברסיטה העברית ועוד) ופרסם שלושה ספרים ועשרות מאמרים גם בתחום זה. משמש כיום כיו"ר ועדת הערר העליונה לבירורים וערעורים בענייני אתיקה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. 

מאז 2020 נמנה על סגל הליבה של התכנית לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות במכללה האקדמית אחוה, ומלמד בה פסיכותרפיה פסיכודינמית ואתיקה מקצועית בצד הדרכה קלינית על עבודה מעשית בשדה. 

מראשוני חוקרי הפסיכותרפיה בישראל. ביצע את המחקר הרנדומאלי המבוקר(RCT) הראשון על תוצאות של טיפולים דינמיים קצרי מועד ועמידותם לאורך זמן . בנוסף, ערך מחקרי תוצאה ותהליך בטיפולים קצרי מועד ומחקרי הערכה ותוצאה לטיפולים פסיכואנליטיים ארוכי טווח בחולים קשים מאוד, בשיתוף עם עמותת 'לכל נפש'. שותף במחקרים על התפתחות המטפלים ועל תהליכי ההכשרה, ויחד עם אחרים תרגם את השאלונים וייצר את המדגמים הישראליים במחקרים הבינלאומיים. תחומי התמחות: פסיכולוגיה 

 

כדיקנית הפקולטה לחינוך ולמנהיגות וכיוזמת תוכנית 'דלתות פתוחות', החזון שלי נולד מתוך יותר מ-30 שנות עבודה ומחקר במערכת החינוך בישראל, לצד מורים, תלמידים ומשפחות, ברגעי צמיחה וברגעי משבר וטראומה. לאורך השנים למדתי עד כמה מורה אינו רק מי שמלמד מקצוע, אלא דמות מרכזית בעיצוב זהות, חוסן ועתיד, במיוחד בחברה רב‑תרבותית ובמציאות של אי ודאות וטראומה מתמשכת. אני מאמינה כי חינוך הוא מה שמחבר בין רגישות עמוקה למציאות רגשית-חברתית של תלמידים ומורים לבין פדגוגיה חדשנית, דיגיטלית ונוירופדגוגית, השואפת לבנות זהות מקצועית מרובת פנים למורות ולמורים לעתיד.

בעבודתי האקדמית והמקצועית למדתי כמה גורמים תומכים כמו  מורים, משפחה וקהילה, יכולים לצמצם את הפגיעה ולהעצים את יכולת ההתמודדות, ועד כמה חשוב לייצר למורים לעתיד תחושת מסוגלות, שייכות וכלים מעשיים. מכאן, נולד הרצון לפתח מרחבי הכשרה שמחברים מחקר למעשה, כאלו שמסתכלים על הכיתה כעל מערכת רגשית‑חברתית, על המורה כמנהיג/ת שינוי ועל החינוך כמרחב שבו אפשר לגעת בחיים עצמם, לא רק בתוכנית הלימודים.

במרכז החזון שלי עומדת פדגוגיה שמפתחת חשיבה בהבנה ויישום, ניתוח, הסקת מסקנות, הערכה וביקורת, פתרון בעיות וטיעון מנומק. אני מאמינה שבלעדיהם, התלמידים הופכים לצרכני מידע פסיביים; איתם, הם הופכים ליוצרים, חוקרים ואנשים חושבים. האמונה העמוקה שלי היא שכל אדם יכול, אבל לא תמיד יודע זאת בתחילת דרכו. לכן, לכל אחד מגיעה הזדמנות, ולכל אחד מגיעה גם היכולת ללמוד לייצר לעצמו הזדמנויות.

כדי שהאמונה הזו לא תישאר סיסמה, יצרתי את תוכנית 'דלתות פתוחות'. הפרויקט נולד מתוך הרצון לאפשר לכל סטודנטית וסטודנט להוראה לבנות לעצמם זהות מקצועית מרובת פנים: לא רק מורה לכיתה, אלא מורה‑מנחה, מורה‑מטפל, מורה‑יוצר תוכן דיגיטלי, מורה‑מגשר/ת, מורה שמוביל/ה תהליכים רגשיים וחברתיים בקהילה. התוכנית פותחת מרחבים של בחירה, מאפשרים התנסות אמיתית, מעודדים יזמות חינוכית ומייצרים בסיס בטוח להתנסות ולטעות.

חינוך עבורי מציע לסטודנטים להוראה לא רק קורסים ותעודות, אלא מסע חיים מקצועי ואישי. חינוך שמעניק כלים, חוויות וקהילות, חינוך שמפתח חוסן רגשי, חינוך שמחבר בין נוירופדגוגיה לבין בינה מלאכותית, חינוך שמלמד לחלום כדי שיהיו מטרות, ומתעקש לראות בכל אחד ואחת מי שיכולים להוביל שינוי. מורה שמשנה עולמות הוא מורה שמאמין בעצמו, מחזיק בזהויות מקצועיות מרובות, שייך לקהילה ובוחר בכל יום מחדש להעניק לתלמידיו הזדמנויות. השמיים הם לא הגבול, אלא נקודת היציאה למסע של למידה, יצירה, מנהיגות וחיים מקצועיים עשירים ומשמעותיים.

ד”ר בקי לשם היא חוקרת ומרצה בתחום עבודה סוציאלית וחינוך, המתמחה בחוויית חיים בצל אלימות וטרור, בטראומה מתמשכת ובהתפתחות חוסן בקרב ילדים, מתבגרים ואנשי חינוך.

לצד פועלה האקדמי, ד”ר לשם מילאה תפקידים מרכזיים במערכת החינוך, כמדריכה ארצית ואזורית בחינוך המיוחד, בשילוב תלמידים עם צרכים מיוחדים ובקידום הוראה משמעותית ושילוב טכנולוגיות בלמידה. ניסיונה רב־השנים כמורה לחינוך מיוחד, מאבחנת, מדריכת מורים ומנחת מיינדפולנס ומדיטציה מזין את מחקריה ואת חזונה למערכת חינוך רגישת־טראומה, מחזקת חוסן ונותנת מקום לסבל ולתקווה גם יחד.

מחקריה עוסקים בהשפעות החשיפה לאלימות קהילתית, משפחתית ופוליטית, בהעברה בין־דורית של טראומה וחוסן, ובתהליכי פיוס בהקשר הסכסוך הישראלי–פלסטיני, תוך דגש על כבוד לאומי, כבוד אישי והיכולת לראות ולקבל את נרטיב ה”אחר”. במקביל, היא חוקרת את התמודדות מורים ובעיקר מורים מתחילים, עם קשיי משמעת ואלימות בכיתה, את האתגרי ההוראה בזמן משבר (כמו תקופת הקורונה), ואת תרומתם של כיתות לימוד אקטיביות, תקשוב ומיינדפולנס לחיזוק חוסן, מסוגלות ופרקטיקות הוראה מיטביות.

ד”ר לשם פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת מובילים בינלאומיים בתחומי טראומה, פסיכולוגיה קהילתית, פיוס וחינוך, והיא שותפה לשיתופי פעולה מחקריים עם חוקרים בארץ ובעולם. היא שימשה פרופסור אורחת ב־NYU, מרצה מבוקשת בכנסים בינלאומיים, ושופטת קבועה בכתבי עת מדעיים בתחומי טראומה, חינוך ופסיכולוגיה.