אתגר שינויי האקלים הצפויים בישראל

תחת ההנחה והתחזיות כי צפיפות האוכלוסייה והבינוי במישור החוף בישראל אמורות לגבור מאוד בשנת 2048 ומאידך תחת ההנחה והתחזיות כי צפויה התחממות עולמית ואזורית - הפרויקט הנוכחי מיישם מודל תיאורטי קלימטולוגי-מרחבי ומדד תרמי לשם חיזוי העקה התרמית – אנושית, הצפויה לשרור בישראל 2048 בסביבה הפתוחה, במרחב העירוני ובשטחים פתוחים באזור גוש דן. 

במסגרת הפרויקט נותחו בצורה כמותית הגורמים האקלימיים והסביבתיים הצפויים להשפיע על העקה התרמית. נמצא כי טמפ' האוויר צפויה לעלות בכ-2-3  מעלות מהתקופה הנוכחית לתקופת היעד (2048) כלומר, עליה של כ-12%, אולם בתוספת גורמים נוספים כגון, גידול שיעור העיור וצפיפות הבנייה, הקטנת האלבדו והקטנה במהירות הרוח. העקה התרמית צפויה לעלות בכ– 64% ולהתבטא במצב בו בכל חודשי השנה יהיה עומס חום במרחב העירוני - מצב שיגרום לסבל רב של התושבים והעוברים ושבים הנמצאים בסביבה הפתוחה. 

במסגרת הפרויקט נוסו צעדים העשויים לשפר את העומס התרמי ונמצא כי הצעדים הבאים: קיום מסדרונות רוח בין הבניינים העתידיים,  תוספת הצללה, קיום "איים" של שטחים פתוחים במרחב העירוני ותוספת משטחים בהירים בעלי אלבדו גבוה, עשויים להקטין את העומס התרמי בכ-50% ולהורידו לרמה נסבלת – מצב בו במשך כ-6 חודשים בשנה השהות בסביבה הפתוחה לא תהיה כרוכה כלל בעומס חום או שתהיה כרוכה בעומס קור קל; גם בשאר חודשי השנה עומס החום צפוי להיות הרבה יותר קל מאשר בתרחיש הפסימי ללא נקיטת הצעדים המוצעים. 

הצעדים המוצעים לשיפור הסביבה התרמית במרחב העירוני כרוכים בתכנון מקדים והיערכות, אך תועלתם נמצאה מרובה מאוד לרווחת ונוחות התושבים והציבור המתגורר או עובר במרחב העירוני של גוש דן. 

הדעה המקובלת בקהילה המדעית מזה כמה הינה כי האקלים העולמי נמצא כיום במגמה כללית של התחממות.  דעה זו נתמכת בתצפיות ישירות ועקיפות שונות, וביניהן תצפיות טמפ' האוויר של מאה השנים האחרונות המראות על מגמת עליה, שטחם המצטמצם של כיפות הקרח בקטבים ושל קרחוני ההרים הגבוהים באזורים שונים בעולם, עליה מתמדת במפלסי האוקיינוסים, הקדמת עונת הפריחה של צמחים רבים באזורי האקלים הממוזגים ועוד. 

מגוון תיאוריות הציעו סיבות שונות להתחממות עולמית זו, ואולם המקובלת ביותר היא זו הקושרת בין העלייה המתמדת בריכוז גזי החממה באטמוספירה ובין עליית הטמפ' הנצפית. היות וידוע כי גזי החממה מתפקדים כבולעי חום הנפלט מהאדמה, הוסק כי עלייה בריכוז גזי החממה באטמוספירה תתבטא גם בעלייה מקבילה בטמפ' האוויר; ואכן נמצאה הקבלה טובה, עקבית ומתמשכת בין שתי התופעות הללו דבר שתרם לביסוס התיאוריה. 

הקונצנזוס הרווח בקהילה המדעית הינו כי המקור העיקרי לעלייה בריכוז גזי החממה נחשב כגורם העיקרי להתחממות העולמית כתוצאה מהשפעת האדם. כאמור לעיל, ההתחממות הזו נאמדת 

בכ– 0.74 עד 1 מעלות בממוצע עולמי במהלך מאה השנים האחרונות. התחממות שנראית לכאורה קטנה למדי, אולם השפעותיה עשויות להיות הרות אסון, למשל: עליית מפלסי האוקיינוסים עקב התחממות המים והתפשטותם הניפחית ועקב המסת קרחונים והצפת אזורי חוף בעולם; שינויים והקצנה בדפוסי מזג האוויר העולמיים; עלייה בשכיחויות בצורת באזורים שונים; פגיעה ביבולים; החמצה של מי האוקיינוסים ופגיעה במערכות ביולוגיות ועוד. עפ"י מחקרים עדכניים בעשרות השנים האחרונות ההתחממות העולמית מואצת ומגיעה לכדי 0.6 מעלות התחממות במהלך 30 השנה האחרונות לבדן. 

ומה המצב בישראל? עפ"י מחקרים שונים שינויי הטמפ' הנצפית בישראל הינם בסדר גודל של כ- 1.3 מעלות בטמפ' הממוצעת היומית בטווח השנים1950-2016  אולם ההתחממות מואצת יותר בבדיקה לטווח קצר. כך או כך נראה כי ההתחממות בישראל הינה גדולה ומהירה מאשר הממוצע העולמי. 

סיכום ומסקנות והמלצות

המחקר בחן תרחישים שונים של התפתחות המרחב העירוני באזור גוש דן בטווח הזמן 2010-2048 ובדק את ההשלכות האקלימיות הצפויות מבחינת ההשפעה על העומס התרמי ונוחות האדם במרחב העירוני. בוצעו הדמיות שונות המדמות את התרחישים הללו ומאפשרות בחינת ההשפעות של משתני אקלים וסביבה שונים על נוחות האדם. המחקר מאפשר לתת ביטוי כמותי לעומס התרמי ולהשתנותו כתוצאה מנתוני שטח ואקלים שונים.

מסקנת המחקר העיקרית והחשובה ביותר מפרויקט זה הינה כי אם לא יינקטו צעדים תכנוניים תואמי אקלים מתאימים בעתיד הקרוב, אז יהיה צפוי עומס תרמי קשה עד בלתי נסבל במרחב העירוני של גוש דן בשנים הבאות. הגורמים העיקריים למצב זה יהיו בעיקר הגדלת צפיפות הבנייה והקטנת האלבדו במרחב; השפעת העלייה בטמפ' האוויר עקב ההתחממות העולמית והאזורית – הינה משנית בלבד לעניין זה. עם  זאת, נקיטת צעדים תכנוניים תואמי אקלים עשויה להיטיב מאוד את הנוחות והעומס התרמי לרמה שהינה נוחה הרבה יותר.

הועלו גם מסקנות משנה מעשיות נוספות בפרויקט המחקר הנוכחי וניתן לסכמן באופן הבא:

א. לרוח ולהצללה יש חשיבות מכרעת במיתון העומס התרמי במרחב העירוני.

ב. יש חשיבות רבה בקיום "מסדרונות רוח" ו/או "כתמים של שטחים פתחים במרחב העירוני כדי לאפשר זרימה חופשית של הרוח ובכך להיטיב משמעותית את המיקרו-אקלים במרחב העירוני.

ג. יש חשיבות רבה בקיום משטחי הצללה יעילים במרחב העירוני; מוצע לקיים שילוב של משטחי צל ושמש לסירוגין ובאופן שאנשים יוכלו לבחור לעצמם היכן לשהות בהתאם לתנאים התרמיים המתחלפים במהלך השנה.

ד. ישנה חשיבות רבה גם לאלבדו הממוצע של פני השטח הסובבים במרחב העירוני. מומלץ לכן להשתמש במרחב העירוני בחומרים בעלי כושר החזרה גבוה.

ה. תכנון סביבתי-אקלימי אקטיבי אופטימאלי במרחב העירוני עשוי להפחית את העומס התרמי בסדר גודל של כ-50%.

מממצאי המחקר עולות גם שתי תובנות חשובות:

1. אין משמעות רבה לטמפ' האוויר בלבד בהערכת עומס החום בסביבה הפתוחה, אלא חשוב להתייחס למדד כולל אשר יכול לתת ביטוי אמיתי לעומס החום.

2. בהערכת עומס החום העתידי בסביבה העירונית חשוב ביותר להתייחס, מלבד למשתנים האקלימיים השונים (טמפ', קרינה, רוח, לחות) גם למשתני שטח שונים, כגון מרקם עירוני וצפיפות בנייה, מכיוון שהללו עשויים להשפיע ביותר על העומס התרמי בצורה ישירה ועקיפה.

לאור כל זאת אנחנו ממליצים כי קובעי המדיניות השונים במשרדי הממשלה מחד, וגופי תכנון ומתכננים מאידך – יתנו דעתם לנושאים ודגשים אלה בבואם לשבת על התכנון העירוני והאזורי העתידי במדינת ישראל.