ד"ר עדו צורים זכה בקרן מחקר מטעם המשרד להגנת הסביבה

המחקר, שנעשה בשיתוף פרופ' צביקה אברמסקי מאוניברסיטת בן-גוריון וד"ר גדעון וסרברג מאוניברסיטת צפון קרוליינה, מציע בדיקה ויישום שיטות חדשות לבקרה מושכלת של הלישמניה: שבירת הקשר בין הפונדקאי לחיית המאגר. לישמניה זהו הטפיל הגורם למחלה המוכרת כשושנת יריחו או לישמניאזיס, הפוגעת במיליוני חולים ברחבי העולם. בישראל קיימים שני מינים עיקריים, שניהם גורמים למחלה עורית המתאפיינת בהופעת נגעים הנראים בתחילה כעקיצת חרק ובהמשך גדלים והופכים פעמים רבות לכיבים. הריפוי אורך חודשים ארוכים והם מותירים צלקות.

כיום אין בנמצא כלים יעילים לבקרה רחבת היקף וברת קיימא של טפיל הלישמניה. הגישות הקיימות דורשות השקעה מרובה של זמן וכסף ולרוב אינן ניתנות ליישום מספק. בנוסף לכך, לגישות האלה ישנן השפעות שליליות משמעותיות על תפקוד המערכות האקולוגיות. "אנו מציעים לפגוע בקשר בין המכרסם (מין המאגר של הטפיל) ובין זבוב החול (הווקטור)." מסביר ד"ר צורים את הגישה החדשנית, שמבוססת על עבודות מחקר חדשניות ופורצות דרך.

נקבת זבוב החול המוצצת דם, הדרוש להבשלת ביציה, ממכרסם נגוע בטפיל הלישמניה, מודבקת אף היא בטפיל. כאשר נקבת זבוב החול עוקצת יונק אחר היא מעבירה אליו את הטפיל. לכן, ניתוק הקשר בין זבוב החול והמכרסם יצמצם משמעותית את התפשטות טפיל הלישמניה תוך פגיעה שולית במערכת האקולוגית. ניתוק הקשר בין המכרסם לזבוב החול יתבסס על גישת ההדברה הסיסטמית- האכלת המכרסם מזון המכיל חומר הדברה סיסטמי נגד חרקים, שאינו פוגע במכרסם. לכן, כאשר נקבת זבוב חול תמצוץ דם מהמכרסם היא תקבל גם מנה של חומר הדברה שתגרום למותה.

כך באמצעות שיטה נוחה וזולה יחסית לביצוע, המנצלת את הקשר הבלתי נמנע בין מין המאגר לווקטור והמבוססת על פיזור פיתיונות מזון מתאימים, ניתן לנתק את הקשר בין זבוב החול והמכרסם.
לצורך מימוש הרעיון, ידרשו החוקרים לפתח את השיטה במעבדה ולהתאימה לתנאים המקומיים, ובשלב השני ליישם את ממצאי המעבדה בתנאי שדה.