ד"ר עדי לוי על השלכות השריפה בהרי ירושלים למשבר האקלים

המערכת האקולוגית הים־תיכונית מועדת לשריפות יער וחורש. שינויים בכיסוי הצומח וירידה בהיקף הרעייה, לצד פגיעה קשה באוכלוסיות מינים אוכלי צמחים כמו הצבי הארץ־ישראלי, עלייה בפעילות האדם והתקדמות משבר האקלים הובילו לעלייה משמעותית במספר השריפות באזורנו.

המשך ההתחממות המהירה בישראל (1.4 מעלות צלזיוס בממוצע מ־1950 וצפי להתחממות נוספת של כ־1.2 מעלות עד 2050), עלייה בתדירותן של תופעות אקלים קיצוניות כגון בצורות והחרפת גלי החום, לצד שינויים בפריסת המשקעים ובכמותם (הפחתה צפויה של 20-15 אחוזים עד סוף המאה) – צפויים להעצים את סכנת השריפות בעתיד הקרוב.

באופן גורף הגורם העיקרי לשריפות בישראל הוא האדם, אם בעקיפין ואם ישירות בשל רשלנות או הצתות. בכל שנה מתרחשות בישראל כ־1,000 שריפות, מרביתן בקרבה לאזורים מיושבים. שריפות הענק שהתרחשו בכרמל ב־2010 ובגל השריפות ב־2016, פרצו בתקופה שבה שררו תנאי מזג אוויר חריגים ששילבו לחות נמוכה מאוד עם רוחות מזרחיות עזות שנשבו ברציפות כמה ימים. תנאים אלה גרמו להעצמת השריפות וסייעו בהתפשטותן המהירה.

ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני בקיימות במרחב העירוני והכפרי באחוה, בטור דעה על השלכות השריפה בהרי ירושלים למשבר האקלים

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…