התמודדות עם ילדים שחוו אובדן בתקופה מרובת אובדנים

מלחמת חרבות ברזל מעמידה בפנינו מצב חסר תקדים, בו מצויים בכיתות עשרות ילדים שחוו אובדן במעגל הקרוב (אובדן אח, הורה, סב וסבתא, חבר או בן משפחה קרוב), וזקוקים לתמיכה. בנוסף, משולבים בכיתות ילדים שפונו מאזור העוטף אשר חוו אובדן וטראומה מתמשכים. למעשה, עוד טרם מלחמת חרבות ברזל, משבר הקורונה הביא לקדמת הבמה את ההתמודדות עם אובדן ושכול, כאשר ילדים שכולים מצויים בסיכון לפגיעה בהתפתחות (Schonfeld & Demaria, 2018). בעוד שהערכות בעבר עמדו על אחד מתוך ארבעה-עשר ילדים בגילאי בית ספר יחווה אובדן אדם קרוב (Burns et al, 2020), ההערכות העדכניות הן שבעקבות הקורונה למעלה ממיליון וחצי ילדים איבדו דמות מטפלת משמעותית (Hillis et al., 2021). בישראל, דו"ח שהוגש לכנסת (Rabinowitz, 2019) מנה כ-30,000 ילדים יתומים, אך כלל רק את אלה הנתמכים על ידי משרד הביטחון או הביטוח הלאומי (היינו, לא כולל שכול בנסיבות רפואיות). לצערנו, מלחמת חרבות ברזל הגדילה משמעותית את מספר הילדים שחוו אובדן בישראל. כך למשל, בדיון שהתקיים בוועדת העבודה והרווחה בכנסת ב-31.10.23 דווח, כי 21 ילדים נותרו ללא שני ההורים, ו-96 ילדים נותרו עם הורה אחד. הערכות אלה אינן כוללות ילדים שאיבדו אחים, סבים, או בני משפחה במלחמה. לפיכך, ההערכות הן שהמספרים של ילדים שחוו אובדן גבוהים יותר.

ד"ר ריבי פריי, פסיכולוגית שיקומית מומחית, מרצה לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית וראש המעבדה לחקר אובדן וחוסן נפשי באחוה, במחקר שבחן התמודדותן של מורות שליוו בכיתתן תלמידים שחוו אובדן במהלך תקופת הקורונה. הידע שנצבר ומסקנותיו רלוונטיים ליישום בתקופת מלחמת חרבות ברזל, שאחד מאתגריה הוא ליווי בשכול.

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…