לומדים אחרת – מסע לחקר מערכת החינוך של פינלנד

אז מהו סוד המערכת של פינלנד? מה נוכל ללמוד מהם? מה מתוך זה נוכל ליישם בארץ וכיצד? האם ניתן בכלל לגשר על פערי התרבות? קבוצה של אנשי חינוך ועשייה, מלאי סקרנות ומוטיבציה טסה כל הדרך להלסינקי פינלנד בניסיון לענות על כל השאלות. 

המפגש הראשון נערך עםAnneli Rautiainen   יועצת בכירה במועצת החינוך של פינלנד. בנוסף היא ראש מחלקת החינוך המוקדם וראש תחום חדשנות. בין תפקידיה, חידוש תכנית הלימודים לחינוך היסודי והקדם-יסודי והכשרת מורים ופיתוח תכניות עבור מחלקת החינוך. המפגש פתח בפני המשתתפים היכרות להבנת מערכת החינוך בפינלנד שמתהדרת בסיסמה 'אצלנו לא משאירים קצוות פתוחים' – הזכות ללמוד ולהשכיל פתוחה בפני כל אדם בפינלנד בכל שלב בחייו. 

ביום השני ביקרה המשלחת בבית הספר התיכון המקצועי 'אומניה' שבאספו, סביבו נבנתה הקהילה כולה. הרעיון החינוכי העומד מאחוריו הוא לימוד התלמידים בזמן אמת בתעשייה הצומחת בסמוך לבית הספר, כגון בניין, נגרות, אופנה, ספרות, עיצוב, בישול וקונדיטוריה. בהמשך, שמעו המשתתפים את ההרצאה של הפסיכיאטר ד"ר בן פורמן בנושא פדגוגיה מבוססת פתרון. לגישתו, כאשר נתקלים המורים בילד שמתקשה, עליהם לחשוב על מיומנות למידה שמתאימות לו אישית. לדבריו, ילדים רוצים להיות טובים אך הם רק לא יודעים איך. 

כמו כן, התקיים ביקור בגן ובבית הספר היסודי 'אופנימקי'. התפיסה הפדגוגית בבית הספר באה לידי ביטוי בתכנון מודולרי – חללים שניתן לחלק אותם להגדיל ולהקטין, וריהוט שניתן להזיז ולעצב בהתאם לצורך. במקום יש מעבדות וסדנאות עבודה והמורים והמנהלים נהנים מאוטונומיה פדגוגית ומהיעדר פיקוח. שם, סיפר מנהל בית הספר בדימוס, ד"ר מרטי הלסטורן, מדוע מערכת החינוך בפינלנד נחשבת לכל-כך טובה. בין היתר הוא הסביר שהם לא מתפשרים על מורים טובים ובוחרים את המצוינים שביניהם, לאורך כל השנה אותם מורים פועלים על-פי שיקול דעתם ולא לפי הספרים. בנוסף, הפוליטיקאים לא מתערבים בחינוך ולבתי הספר יש אוטונומיה מוחלטת בכל הקשור לפדגוגיה. הערכים העיקריים שמנחים הן את המנהלים והן את המורים, הם שוויון ומצוינות כך שהמורים סומכים על התלמידים ואילו המנהלים סומכים על המורים. עבור פינלנד להיות מורה זו מטרה, משרה שמביאה איתה אתגר וערכים ובסופו של דבר גם את הסיפוק העצום. 

בית ספר נוסף בו ביקרו המשתתפים הוא בית הספר היסודי Auroran Koulu הבנוי מחללים פתוחים, צורות ישיבה מגוונות בכל כיתה וילדים שמסתובבים עם גרביים. כל יום בצהריים יוצאים התלמידים לשעה חופשית 'סייסטה', שעה שבה הם בוחרים בכל רבעון איזה סוג פעילות הם יעשו אם זו שפה, דת, קרקס, מוזיקה ועוד. 

ביקור נוסף היה באקדמיה אינטרדיסיפלינארית המשלבת לימודי עיצוב, טכנולוגיה ומנהל עסקים. הכל במקום אחד במטרה לייצר פתרונות המשלבים את היצירתיות של כל אחד מהתחומים, במסגרת ההבנה כי העתיד המקצועי טמון בשילובים אלה. לאחר מכן, ביקרה המשלחת בתיכון עיוני בו בונים התלמידים לעצמם את המערכת וצוברים נקודות זכות. המשתתפים התרשמו מדרכי ההוראה של המורים וממידת האחריות של התלמידים בלמידה. 

"למדנו בעיקר דברים שלא רשומים בספרים או במערכי החינוך, אלא כאלה שצמחו מהשטח ומצורת החשיבה מחוץ לקופסה", מספרת פרופ' אורית אבידוב-אונגר. "כך, למשל, למדנו על אמון, על שבחירה מובילה לעצמאות, על יזמות, למידה מקצועית בצד עיונית, גמישות, עבודה בדגש על פרויקטים ומעל הכל על מעמד המורה במערכת החינוך". 

"זה היה מסע מרתק ופורץ את גבולות הדמיון", מוסיפה סיגל סטרשנוב מנהלת תיכון 'איתן' בקיבוץ נען. "בפינלנד מתחילים את מסגרות החינוך כבר בגיל שלוש. גנים רבים נמצאים באותו מבנה עם בתי הספר היסודיים. בגיל 16 בוחרים התלמידים האם להמשיך לתיכון עיוני או מקצועי. היוקרה היא זהה, הבחירה היא חופשית. בפועל ההתפלגות היא שווה. ביקרנו בבתי ספר יסודיים בהם הילדים לומדים בגרביים, בהנאה ובשמחה, במרחבים מעוררי השראה, גמישים ומגוונים. חווינו תרבות מנומסת, כבוד למורה, רצון כן ללמד ולשתף מניסיון וחשיבה פשוטה, אוטונומית ומלאת אמון. התחזקנו בדעה שגם לנו יש מערכת חינוך טובה ואנשים איכותיים בתוכה, ושאנחנו צועדים בכיוון הנכון מבחינת השינויים שהעולם מכתיב לנו. אני חוזרת לבית הספר מצוידת במחשבות, בחלומות וברצון להעשיר את סל הבחירה, הגיוון, החיבורים, השותפויות והגמישות ולהמשיך בתהליך שבו התלמידים לומדים לקחת אחריות על למידתם, לומדים לזהות את החוזקות שלהם ולהשתמש בהן לצמיחה מתמדת". 

גם מורן הראל, מובילת הקבוצה מטעם 'ערי חינוך' הוסיפה ואמרה, "החוויה החזקה של המסע לפינלנד חיה עוד בתוכי. המסע מחדד אצלי בכל פעם יותר ויותר את הזכות, את האיכות המיוחדת במינה, שיש בהנחיה של קבוצת אנשים במסע של גילוי ולמידה מעמיקה של עצמם בעצם. מסע לתוך חלום כזה של מערכת חינוך שהצליח להתגשם ברמות שמרחיבות את גבולות הדמיון. אבל בסוף יש לנו עוד המון עבודה לעשות". 

את המסע מסכמים המשתתפים בארבע מילים – תם, אך לא נשלם. הם יודעים שהדרך לשינוי מתחילה לא רק במכללה האקדמית אחוה, אלא גם באחווה אמיתית בין המורים של המחר.