אתם חרדים מהמלחמה? זה עובר לילד שלכם

לא מעט הורים פונים לטיפול בגלל חרדה של ילדיהם – רק שלפעמים זה בכלל שלהם. במצבי לחץ כמו מלחמה, הילד עלול "לשאת" את החרדה של ההורה, גם בלי שאף אחד יתכוון לכך. מודעות של ההורה למצבו הרגשי יכולה לשחרר גם אתכם וגם את הילדים שלכם/ יעל גלין מנהלת הקליניקה לפסיכולוגיה שיקומית באקדמית אחוה, על העברה בין דורית ואיך לשחרר את זה

התקופה האחרונה, בטח לאחר הלחימה עם איראן, מאתגרת את כולנו, מבוגרים וילדים כאחד. כפסיכולוגים, אנו עדים לעלייה בפניות של הורים מודאגים סביב מצוקה רגשית אצל ילדיהם: התקפי בכי, חרדות פרידה, תלונות גופניות, הימנעויות או רגרסיות (נסיגה). הפנייה נעשית מתוך דאגה כנה לשלומו של הילד, אך לעיתים, תוך כדי טיפול ושיח, מסתבר כי מה שהילד מציג הוא ביטוי למצוקה עמוקה יותר, כזו שמקורה דווקא בהורה.

במקרים מסוימים, הילד מתפקד כמעין "נושא הכלים" של החרדה המשפחתית, והוא זה שמביע באמצעות מילים, דמעות או סימפטומים, את מה שהמבוגרים מתקשים לשאת ולבטא. במצבים כאלה, החרדה אינה נולדת אצל הילד אלא עוברת אליו, באופן לא מודע, דרך סדקים עדינים ביחסי הורה-ילד. ההורה עשוי להיות חרד, לעיתים בלי להיות מודע לכך, והילד נושא את העומס במקומו. תופעה זו מוכרת בפסיכולוגיה כתפקיד של "ילד (מטופל) מזוהה(Identified Patient) " והיא שכיחה במיוחד בתקופות של מצוקה אישית או קולקטיבית, כמו מלחמה, ובטח בתקופה של מלחמה מתמשכת כמו שאנו חווים כאן בישראל.

חשוב להדגיש, אין כאן אצבע מאשימה כלפי ההורים. כולנו בני אדם, וכולנו חווים קושי. לכל אחד מאיתנו יש יכולת מסוימת, אך מוגבלת, להיות בקשר עם המצוקה שלו ולשאת את עוצמת הרגשות שלו. למעשה, היכולת לתפקד ולהסתגל היא לעיתים האפשרות להתרחק מהמצוקה הרגשית. מדובר במנגנוני הגנה טבעיים וחשובים, המסייעים לנו להתמודד עם תקופות מורכבות כאלה.

העברה בין-דורית של חרדה, כמו גם הדינמיקה הרגשית בתוך המשפחה, פועלות חלק גדול מהזמן מתחת לפני השטח, בצירים לא מודעים, אך בעלי עוצמה, ומושפעות מהקשרים רגשיים. דווקא זיהוי נכון וההכרה בכך שהמצוקה של הילד עשויה לשקף גם מצוקה הורית, יכולים להיות פתח משמעותי לריפוי הן של הילד והן של ההורה. כאשר ההורה מצליח לזהות את החרדה שלו, להכיר בה, לקחת עליה אחריות רגשית ולפגוש אותה באופן מודע, הילד עשוי להשתחרר בהדרגה מן הצורך לשאת אותה עבורו. בד בבד, ההורה עשוי לחוות יותר שליטה, חיבור לעצמו ולעיתים אף להפחית סימפטומים כגון עייפות, חוסר ריכוז ועוד.

אז מה עושים?

כשהילד מבטא חרדה, חשוב להעניק מענים ראשוניים. ראשית, חשוב לשדר רוגע וביטחון, גם אם אנו (ההורים) צריכים לקחת כמה דקות לעצמנו להתארגנות וויסות שלנו. שנית, חשוב לנרמל את החרדה ולתקף את תחושות הילד: "זה טבעי להרגיש ככה… למה שאתה מרגיש קוראים חרדה, וזו הדרך החכמה של הגוף/הלב שלנו לגרום לנו להיות ערניים ולשמור על עצמנו… יש עוד ילדים ומבוגרים שמרגישים כמוך". בנוסף, חשוב להסביר את המצב בשפה פשוטה ומותאמת ולעודד את הילד לשאול שאלות ולבטא את מה שמטריד אותו. שלישית, מומלץ לחשוב איתו על דברים שיכולים לעזור לו להרגיש בטוח ורגוע. חלק מהילדים ייהנו מפעילות הפגתית כמו צפייה בסרט או יצירה, וחלק ממקלחת נעימה, שמיעת מוזיקה, פעילות גופנית וכו'. חשבו עם ילדכם מה מרגיע אותו.

בדרך כלל, אופיין של החרדות הוא לחלוף מהר יחסית. אם רמת החרדה לא יורדת והילד חווה מצוקה משמעותית, כדאי לבדוק מה משמר את החרדה. לעיתים קרובות נגלה כי לדינמיקה המשפחתית סביב חרדה ומצוקה יש תפקיד לא מודע בשימור החרדה. לכן, מומלץ לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג, עו"ס קליני, מטפל בהבעה ויצירה) ולהסתייע בו במסגרת של טיפול בהורות (או הדרכת הורים) כדי לחשוב איתו מה הילד מבטא בחרדה הזו. איש המקצוע ינסה להבין איתכם את השפה והדינמיקה בבית סביב מצוקה, חרדה ובכלל שיח רגשי. תוכלו להסתייע בו כדי להבין מה קורה לכם מול חוויית פגיעוּת וחרדה שלכם, היום ובעבר, כיצד זה משפיע על ילדכם, מה הציפיות המודעות והלא מודעות מהילד וכו'. בהמשך, עשוי איש המקצוע להיפגש גם עם הילד לבדו או ביחד איתכם (טיפול דיאדי).

לעיתים, להורים קל יותר לפנות לסיוע רגשי עבור ילדם ולא עבור עצמם. עם זאת, לפעמים הדרך לסייע לילד (בפרט בגילים צעירים) עוברת דרך ההורה והמודעות שלו לאופן שבו הוא משפיע ומושפע ממצבו הרגשי של הילד. במצבים כאלה, מענה טיפולי להורה או למשפחה עשוי לפתוח מרחב בטוח לעיבוד, הכלה ושיקום של תחושת הוויסות והביטחון להורה ולילד. בתוך מרחב כזה אפשר ללמוד לזהות את הדינמיקות הנסתרות שמפעילות אותנו כהורים, ולחזור ולהיות עוגן רגשי עבור ילדינו. בכך אנו מחזירים את הילד למקומו הטבעי בתוך המערכת המשפחתית כילד, ולא כנושא החרדות של הוריו.

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…