דג מלוח: האם הכניסה לים מסוכנת ממה שחשבנו?

האם חוף פלמחים מסוכן לרחצה? קשה שלא לשאול זאת לאחר שויטלי סטוטלנד בן ה-41 מראשון לציון נעקץ בחוף פלמחים על-ידי דג זהרון, ונזקק לטיפול רפואי בבית החולים אסף הרופא. כדי לברר זאת פנינו לד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני לקיימות במכללת אחוה, העוסק גם בחקר התפשטות דגי הזהרון ומינים פולשים אחרים לים התיכון. "ראשית, אני רוצה להרגיע מאוד את הציבור. עקיצה על ידי דג זהרון משולה למשל העיתונאי של אדם נשך כלב. כלומר מדובר באירוע נדיר וחריג שתפס כותרות רק בגלל הפחד מהדג. אלא שבפועל המקרה שפורסם מהווה אנקדוטה נדירה ואין עוד דיווחים כאלו בחופי הארץ", אמר ד"ר לוי. "יש לכך סיבה ברורה: דגי הזהרון איטיים, מאוד גדולים ובולטים ואין להם שום רצון ואינטרס לפגוע בבני אדם. הם אמנם לא פוחדים מבני אדם, אך הם לא יעקצו בלי סיבה משמעותית. בנוסף לכך הפעילות שלהם הנה בעיקרה לילית, כשביום הם מתחבאים במערות ובסלעים – כך שביום הסיכויים לפגוש זהרון הם קטנים מאוד. למעשה, האיש שנעקץ אתמול נפגע מדג מת ולא מדג חי. הוא בטעות נגע בעוקץ של הדג ולכן נפגע".

ד"ר לוי הסביר כי הים התיכון עובר שינויים גדולים. "מי שזוכר את חופי הים משנות ה-70, הרי שכיום מדובר למעשה בים שונה לחלוטין. ראשית, הים התחמם וגם נעשה יותר מלוח ומאות מינים פלשו אליו מים סוף דרך תעלת סואץ. אחד המינים המוצלחים מבחינת הפלישה הזו הוא דג הזהרון. בתחילה הוא הגיע לחופי לבנון ואחר כך ב-2012 זוהה הדג לראשונה גם בחוף אכזיב. עכשיו מדובר בדג שחי בין סלעים ושוניות ופחות בחוף לא סלעי. לכן עיקר דגי הזהרון בארץ מצויים בחופי אכזיב, מכמורת ופלמחים".

לדבריו, בחופים אלו ישנה אפשרות לראות את הדג – וניתן לזהותו גם מרחוק. "המים בקיץ של הים צלולים יחסית וגם הזהרון מגיע לגודל של עשרות סנטימטרים – עד גודל של כ-40 סנטימטר. מעבר לכך, יש לו צבעים בולטים של חום-אדמדם לבן. מכל הבחינות האלו, במהלך היום אפשר לראות ממש מרחוק את הדג הזה, ואם מסתכלים לאן הולכים במים אין חשש כמעט להיפגש עמו. כמו כן, אדם ששוחה בתוך המים, אני ממליץ לו לקחת איתו משקפת ים כדי שיראה את המים ומה יש בהם. בלילה המצב קצת שונה ואני לא הייתי מזנק למים בלי לדעת מה יש בהם", אמר.

מה לעשות אם נעקצים?

ד"ר לוי מדגיש שוב שעקיצה שכזו היא מאורע נדיר. ובכל זאת, הוא מסביר: "צריך לדעת שעיקר העקיצות של הדג הם מקוצי הזנב הגדולים שלו. יש לו אמנם קוצים רעילים על כל הגוף אבל ברוב המקומות הם קטנים. בזנב יש לו 13 קוצים גדולים יחסית, כשבכל בסיס של קוץ יש בלוטה שמפרישה ארס על בסיס חלבוני. העקיצה הזו מאוד כואבת ויש לה השפעות מקומיות, ולעיתים היא יכולה לסכן ממש את הנעקץ. לכן, בכל מקרה יש חובה להתפנות לטיפול רפואי.

"לפני כן – או במהלך הפינוי – כדאי מאוד לשטוף את המקום עם מים חמים או לשים את האזור הנעקץ במים חמים. הסיבה לכך היא שכיוון שמדובר בארס חלבוני אז בחום הוא נהרס. זה דומה לתהליך שעוברת ביצה כשמטגנים אותה. כמובן יש לשים את האזור הנעקץ במים נסבלים ולא לשפוך מים רותחים שיעשו כוויה. זו לא הדרך הנכונה להתמודד במצב כזה". ד"ר לוי מוסיף כי הזהרון הוא מין פולש – והרסני ביותר עבור סביבת הדגה המקומית. "בעבר זהרונים עברו דרך תעלת פנמה לאזור חופי הקריביים, והם חוללו שם נזקים עצומים וטרפו כמעט את כל מיני הדגים המקומיים. הזהרון אמנם איטי, אך הוא גדול והוא שואב פנימה אל הפה החזק שלו דגים וכך הוא טורף אותם. זה מהבחינה הזו טורף חזק מאוד. "באזור קפריסין, למשל, יש מומחים שצדים את הדג, מסירים את הקוצים שלו ואז מטגנים אותו בשמן עמוק ובחום משמעותי – כך הרעל שלו נהרס והוא הופך לדג מאכל. מדובר בדג גדול כך שבאמת אפשר להוסיף אותו לרשימת הדגים שניתן לדוג בים התיכון. זאת, בניגוד לחופי אילת שבהם הוא מין מוגן. אלא שאחרי הדייג צריך לדעת בדיוק איך להרוס את החלבון הארסי של הדג. בכל מקרה, ייתכן שזה אחד הפתרונות האפשריים לעצירת הפלישה הגדולה שלו לחופי הים התיכון".

בתוך כך ברשות הטבע והגנים ציינו כי הזהרון הוא "דג ממשפחת העקרבנוניים, שניתן לזהות בקלות – הוא מוקף קוצים ארוכים נושאי ארס, אורכו עד 38 ס"מ, צבעו אדמדם-חום לכל רוחב גופו וראשו פסים בהירים. הוא נע בנחישות אך באיטיות בגוף המים ואינו נרתע מצוללים. הם חיים באזורים סלעיים בקרבת החוף, במים רדודים ועד לעומק כ-80 מטר. במדינת ישראל ניתן למצוא את הזהרון בכל החופים – מאכזיב ועד אילת, בים התיכון ובים האדום. רשות הטבע והגנים מתמודדת לאורך השנים עם פלישת הזהרון דרך התמקדות בצמצום ההשפעה שלו על הסביבה, ובייחוד באזורים רגישים כמו שמורות טבע ימיות".

ומה לגבי האבו נפחא?

ד"ר לוי ציין פולש נוסף לים התיכון – דג הלגינון או האבו נפחא בפי הציבור. ביחס אליו אמר החוקר כי "בניגוד לזהרון הלגינון אינו רעיל במפגש איתו במים. הרעל שיש בו הוא באיברים הפנימיים והוא רעל חריף בשם טטרודוטוקסין שיכול להרוג. זה רעל שמשתק את מערכת השרירים והנשימה ולכן הוא מאוד רעיל ומסוכן. אך בניגוד לזהרון, בפגישה איתו אין סכנה – רק כשאוכלים אותו הוא הופך למסכן חיים".

ברשות הטבע והגנים הזכירו גם דג ארסי ששמו דג האראס, או בשמו המדעי סיכן – דג פולש מים סוף, ממשפחת הסיכניים. הדג חי בעיקר באזור שוניות סלע וניתן למצוא אותו בים התיכון ובים האדום. לדג סנפיר גב ארוך ועליו קוצים גדולים שמכילים ארס ועשויים לגרום לפציעה חמורה.

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…