הנזק הסביבתי שיגרם מכריית מחצבים באוקיינוס

נזק סביבתי חמור. לא פחות. כך מעריכים מומחים לקיימות ואיכות הסביבה בעקבות החלטתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לקדם כריית מחצבים בקרקעית האוקיינוס. ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני בקיימות באקדמית אחוה, על הפגיעה המסתמנת במערכות האקולוגיות הימיות ועל המהלך שטומן בחובו סכנה גדולה.
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ הורה לקדם כריית מחצבים בקרקעית האוקיינוס. מדובר בצעד שמעורר התנגדות בכל העולם ומנוגד להסכמות בינלאומיות. מחצבים, כמו ניקל ומגנזיום, חשובים מאוד לתעשיות מתקדמות, אבל נמצאים בעומק רב ומומחים מזהירים שהנזקים הסביבתיים שעלולים להיגרם מכרייה כזו חמורים מאוד.

המניע הכלכלי והיעדר הפיקוח: מתכון לאסון סביבתי

מה שעומד מאחורי ההחלטה הוא בעצם מאבק כלכלי של נשיא ארה"ב בניסיון לממש את הבטחת הבחירות שלו to make America great again, כשהמטרה העיקרית היא להשיג מחצבים יקרים ולצמצם את התלות במדינות אחרות. הבעיה מתחילה כשהתוצאות הנלוות הן בעצם הרס סביבתי גדול ונזק אקולוגי חמור. מדובר בצו שנתחם באפריל 25 ומאפשר הקלות בחיפושים וכרייה בעומק האוקיינוס שנמצא בשטחה הכלכלי של ארה"ב ובמים הטריטוריאליים, מקומות בהם בעצם אין איסור או פיקוח, היות וארה"ב לא חתומה על אמנה בינלאומית של האו"ם לניהול כרייה בקרקעית הים שמסדירה את הנושא.

טכנולוגיה חדשה חושפת אוצרות – ומסכנת מערכות אקולוגיות עדינות

"האפשרות להגיע לעומקים של כמה מאות ואלפי קילומטרים בהם נמצאים המחצבים היא טכנולוגיה יחסית חדשה", מסביר ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני בקיימות במרחב העירוני והכפרי במכללה האקדמית אחוה וחבר הוועד המנהל של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "הטכנולוגיה הזו מאפשרת להגיע למרבצים עשירים במינרליים, בעיקר מתכות כמו נחושת, עופרת, כסף, זהב, כמו גם לסוג נוסף של מינרלים שנקראים 'מחצבי סלע' כמו ברזל, ניקל, ליטיום ומתכות נדירות יותר. מחצבים אלה לא פעם סמוכים לנביעות חמות שבוקעות מקרקעית הים ולפעילות געשית שמתרחשת מתחת לפני הקרקע. בנוסף, מתקיימות מערכות אקולוגיות מאוד מיוחדות ורגישות שמתפתחות מאוד לאט וניזונות מאותם מחצבים, ושיכולות גם להיהרס מהר מאוד. אז נכון, מדובר על פוטנציאל חיפוש משמעותי אך לצד זה גם בפגיעה במערכת הימית השברירית ממילא". לימודי קיימות מדגישים את החשיבות של שמירה על מערכות אקולוגיות אלו.

הפגיעה הקטלנית במארג המזון העדין של המעמקים

לדבריו של ד"ר לוי, הפגיעה עלולה להיות גדולה עוד יותר בעומק הים, במקום בו אין שמש ולא מתרחש תהליך פוטוסינתזה שהם מקור החיים והבסיס המזין יצורים ימיים ועוזר להם להתרבות ולגדול. בתחתית האוקיינוס, במקום השמש קיים חומר אורגני שנושר מפני הים ומזין את המערכות הימיות, לצד נביעות המי החמים שהם מארג המזון לאותם יצורים ימיים החיים בעומק הים. כך, שברגע שמגיעים לאזור כזה ומתחילים לחפור, להשמיד את כל מה שעל פני הקעקע ולהעלות חול ואבק זה עלול לכסות על כל המארג הימי שנוצר.

השמדת אוצרות טבע ייחודיים: נזק בלתי הפיך ופוטנציאל שאבד

"חשוב לציין שבאזורים האלה, בכלל בקרקעית הים ובים העמוק, אנחנו יודעים שקיים גם פוטנציאל למצוא חומרי טבע ייחודיים אנטי בקטריאליים ואנטי ויראליים למיניהם. אם אנחנו משמידים את המערכות הימיות גם המשאבים האלה, שהם בעלי ערך כלכלי לא מבוטל של עשרות מיליארדי דולרים, עומדים בסכנה. מדובר בטבע ייחודי שהתפתח במשך מיליוני שנים וכרייה אינטנסיבית ולא מבוקרת בעומק הים פשוט יכולה להשמיד אותו לחלוטין. צריך לזכור שטכנולוגיות ותעשיות משתנות בתדירות גבוהה ומה ששימש אותה היום יכול להיות לא רלוונטי כלל מחר, כך שהסיכוי שהחציבה בעומק הים תהווה יותר נזק מתועלת גדולה הרבה יותר, ואף סביר להניח שמרבית הפתרונות בכלל נמצאים ביבשה".

לכתבה המלאה לחצו על הלינק…