כיצד צפייה בתכנים טראומטיים משפיעה עלינו פסיכולוגית?

מחקר ישראלי חדש מדגים את האופן שבו חשיפה חוזרת לתמונות וסרטונים קשים ברשתות החברתיות פוגעת בנפש לאורך זמן. גם אם נשתדל, לא תמיד נצליח להימנע מתכנים כאלה. ד"ר רינת כהן, ראש התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי באקדמית אחוה, על המחקר שיזמה ועל הדרכים לשמור על הנפש שלנו.

אירועים טראומטיים לא חסרים, במיוחד אחרי מתקפת ה-7 באוקטובר. כל אירוע שכזה גורם לכולנו למהר ולפתוח חדשות, רשתות חברתיות וסרטונים שרצים בוואטסאפ, רק כדי שנוכל להתעדכן. אולם, בהרבה במקרים, בטח כשאין באמת פיקוח ובקרה, אנחנו לא רק נחשפים לתכנים קשים אלא גם מוצאים את עצמנו צופים בהם שוב ושוב. מדובר בצורך אנושי שרוצה להבין מה קורה ולקבל מידע. בשונה מאירועים אחרים, מה שקרה ב-7 באוקטובר היה שאנשים, שחלקם נאבקו על חייהם צילמו את הכל והסקרנות של כולנו גברה. הזעזוע הוא מובן, אבל איך באמת זה השפיע עלינו פסיכולוגית?

"המחקר שלנו בוצע כשבועיים-שלושה אחרי המתקפה הרצחנית ועד לעשרה חודשים כדי להבין מה היו ההשלכות", מסבירה ד"ר כהן. "גילינו שאנשים שצפו בסרטונים הטרגיים פיתחו במהלך החודשים הבאים רמות גבוהות של פוסט טראומה, סימפטומים של דיכאון, חרדה וחוסן אישי נמוך יותר. המחקר התמקד בכמות שעות הצפייה שהגיע לכ-10-12 שעות ביום ואפילו יותר והעלה את המושג דחק טראומטי משני בעקבות חשיפה לא ישירה. מדובר באנשים שלא נכחו באירוע הטראומטי, אלא שמעו עליו או צפו בו, אבל התסמינים הם תסמינים שדומים לפוסט טראומה, כלומר תסמינים שמפתחים אנשים שכן נכחו באירוע הטראומטי. מדובר על נתח גדול מאוד באוכלוסייה, כ-66%, שאילו היה מאובחן במוסד לטיפול בנפש היה נאלץ לעבור טיפול והתערבות מיידית רק בגלל הצפייה בסרטונים".

עוד עולה מהמחקר הוא שההשפעה לא נעלמת מהר אם בכלל. מדובר בהשפעה ארוכת טווח, גם אחרי עשרה חודשים, הקשורה לאופן שבו אנשים צורכים את התוכן הקשה והטראומטי. בניגוד לטראומה ישירה שלה יש התחלה, אמצע וסוף, אז בצפייה בתכנים טראומטיים, בעיקר ברשתות החברתיות אין ממש הגדרה של זמן.

"אנשים רואים ונחשפים לסרטונים של אובדן ושכול שוב, ושוב, ושוב. כל פעם כזו, במיוחד כשהיא מתרחשת בעיצומה של מלחמה מתמשכת, גורמת בסופו של דבר להשלכות פסיכולוגיות עמוקות", אומרת ד"ר כהן. "השאלה הגדולה היא האם אנשים שאכן סובלים מתסמינים של דחק טראומטי משני בכלל מודעים לזה, ולו רק כדי להתחיל לטפל בזה לפני שיהיה מאוחר".

אז מה עושים הלאה, האם יש בכלל אפשרות להגביל רשתות חברתיות?

"בהיעדר יכולת לפלטר את התכנים וכל עוד הצפייה נמשכת יחד עם הסקרנות חשוב מאוד שתהיה לנו אחריות אישית ומודעות. בעיקר כשמדובר גם בילדים וצעירים שנחשפים לאותם תכנים ולהם יש פחות הגבלות, מגבלות ובקרה עצמית".

לראיון המלא לחצו על הלינק…