מי מכשיל את הניסיון לצמצם את ייצור הפלסטיק?

כדור הארץ הולך וטובע בפלסטיק. הוא מזהם את הסביבה, פוגע בבריאות שלנו כמו גם בכלל היצורים החיים. לאחרונה, התכנסו נציגים מ-183 מדינות כדי לנסח אמנה בינלאומית להפסקת זיהום הפלסטיק, אבל לא הצליחו להגיע להסכמות. ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני בקיימות באקדמית אחוה על מי מכשיל את הניסיון לצמצם את ייצור הפלסטיק ומה הולך לקרות עכשיו?

בתחילת אוגוסט התכנסו בג'נבה נציגים מ-183 מדינות במטרה לייצר אמנה שתטפל בזיהום הפלסטיק על היבטיו השונים, כחלק מיוזמה של התוכנית הסביבתית של האו"ם במטרה להגיע להסכמות לגבי צמצום הייצור והזיהום של הפלסטיק בדרכים שונות. מדובר בסבב שישי של פגישות בתוך 3 שנים שבהן הצליחו לנסח שני נוסחים שונים ומורכבים לגמרי האחד מהשני לאחר שבמהלך הדיונים נוצרו בעצם שתי קבוצות. קבוצה אחת של מדינות שניסו ורצו לגעת בכל ההיבטים של ייצור הפלסטיק כמו שימוש מיקרו פלסטיק שנפלט ממוצרים סינתטיים, תוספים עם השפעות סביבתיות ורעילות, היקף הייצור, הטלת אחריות כספית על הגופים שאחראיים על זיהום הסביבה ותכנון מראש של מוצרים שמתאימים למיחזור. מנגד, הוקמה קבוצה שאותה הובילו המדינות המייצרות נפט וגורמים העובדים בתעשיית הפלסטיק שהצהירו כי הם לא מסכימים שיטילו עליהם מגבלות על הייצור ומעוניינים להמשיך ולייצר פלסטיק כדי למנוע את הפגיעה הכלכלית, אבל יפעלו במישור של מודעות והסברה על אופן איסוף הפסולת והטמנה שלה או לחילופין למיחזור או לשריפה לצורך אספקת אנרגיה. עמדה זו אגב, בעצם לא משנה את פליטת גזי החממה הגבוהות הקשורות לייצור של נפט, שלא לדבר על החסרונות והסכנה שיש בהטמנה עצמה של פסולת.

"צריך להבין, כשאנחנו מדברים על פלסטיק יש להתייחס למוצרים השונים ממנו הם מיוצרים. ישנם מוצרים המיוצרים מפלסטיק אבל זמן חיי המדף של המוצרים האלה הוא מאוד ארוך, הם לא מתפרקים או מתפוררים. לעומת זאת, מוצרים העשויים מפלסטיק באיכות נמוכה או מוצרים חד פעמיים, אריזות למיניהן או כל מה שבא במגע עם מזון בעיקר חם או חומצי יש סיכוי מאוד גבוה שתהיה מהם זליגה של תוספי פלסטיק ומיקרו פלסטיק שמייצרים זיהום סביבתי שכיח", מסביר ד"ר עדי לוי, ראש התוכנית לתואר שני בקיימות באקדמית אחוה ומנהל באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. "כחלק מאותה קואליציה של מדינות שמייצרות נפט וגורמי תעשייה, היו גם לא מעט לוביסטים, חלקם אף תפקדו כנציגי מדינות, ומאחר והייתה התנגדות לכל הגבלה או כל שינוי שיפגע בהם, בעצם יצאו שני ניסוחים שונים האחד מהשני ומסובכים מאוד".

צומת הדרכים הזה גרמה לשתי גישות. גישה אחת שאומרת שאין טעם לחתום על אמנה שלא מכילה באמת את ההיבטים הנחוצים, וגישה אחרת שעדיף לחתום על נוסח רע שכבר ינחיל כמה מגבלות ואחר כך לשפר את הנוסח בהמשך הדרך. "ההנחה היא כי הידע המדעי ובעיקר המצב הגיאופוליטי כמו גם יחסי הכוחות יכולים להשתנות ולכן חתימה על אמנה, גם אם היא לא מושלמת, פותחת פתח להשתפר", מסביר ד"ר לוי. "אבל, המצב כרגע הוא שאין אמנה בינלאומית. נציגי האו"ם אומנם הביעו אופטימיות שאולי יתקיים דיון נוסף, כי כל המדינות עדיין רוצות להישאר בתהליך, אך לא נראה כרגע שזה הולך להסכמות, וחבל. לדעתי, המסלול הראשון שמדבר גם על ההיבטים הבריאותיים וגם על תכנון מוצרים שמראש אפשר בקלות למחזר אותם כמו גם מגבלות על הייצור, כמו בקנדה ואירופה, זאת הדרך הנכונה ביותר. אחרת, התעשייה הזו תמשיך לצמוח ולהגדיל את היקפי הייצור, כי הרווחיות שלהם מהנפט הולכת ופוחתת, לא יהיה לה שום אינטרס לעצור. ויפה שעה אחת קודם".

לראיון המלא לחצו על הלינק…