המגמות החדשות במערכת החינוך בעקבות הקורונה

פרופ' אורית אבידב-אונגר, דיקן דיקן הפקולטה לחינוך ומנהיגות, על אתגרי תקופת הקורונה במערכת החינוך, פרסונליזציה של מורים והצורך בהקניית חינוך ערכי משלים לצד תכניות לימוד ודרכי הוראה חדשניות.

החזקת כיתה, מבחנים ובחנים, העברת החומר, עמידה בהספקים, בעיות משמעת, ישיבות וחדר מורים. כל אלה היו מהמושגים העיקריים בלקסיקון של המורה. כך לפחות היה, לפני הקורונה. הקורונה 'דפקה' בדלתות בית הספר ולימדה אותנו לתת מקום למושגים חדשים שלא היינו מצויים בהם קודם לכן. מושגים כמו זום, לימידה היברידית, הוראה במהלך בדידות, בעיות רגשיות ועוד. התקופה הנוכחית מחייבת את הורה לעסוק בנושאים רגשיים איתם מתמודדים התלמידים וגם ההורים. כך, בנוסף לסל הכלים והמיומנויות של המורה המצוי עולה הצורך להבין כיצד המורים יכולים לוודא מה מצבו הרגשי של התלמיד ומה ניתן לתת או להעניק לו כדי לתמוך בו. חלק מהטיפול בתלמיד נעשה, לנוכח המצב, גם ב'שלט רחוק', דרך ריבועי הזום, מה שהופך את הסיטואציה הלימודית-רגשית למורכבת וקשה עוד יותר.

הורים בתקופה מאתגרת זו נדרשים להתמודד עם שאלות כמו 'כיצד להצליח לעורר עוד יותר את המוטיבציה הפנימית של הלומד?'וזאת משום אין לו, למורה, דרך אחרת לוודא שהוא אכן יגיע אל התמיד מרחוק. איך יוצרים גמישות מחשבתית כדי לשרוד את התקופה? ומהי היכולת ללמוד במהלך התמודדות במצבים שהתלמיד לא מכיר אותם? איך מנהלים סיטואציות למידה כאשר חוסר הוודאות גדול יותר מהוודאות עצמה? ובתוך כל זה, שאלת הזהות המקצועית של המורה, מי אני? מה תפקידי באמת? אני מורה? אני תומך? אני מלווה?או בכלל אני 'שחקן' בתוך הכאוס הקיים. ומהי בעצם 'המנה העיקרית' שאני צריך להגיש לתמידים שלי? מה העיקר ומה הטפל? אז ככה – תפקיד המורה מעולם לא היה מורכב יותר ומאתגר יותר. אך גם תפקיד המורה, מעולם לא היה חשוב יותר. אנחנו נדרשים לדבר היום על פרסונליזיצה של הלמידה וההתפתחות של מורים בעידן של חוסר ודראות.

פרסונליסציה של מורים

הפרסונליזציה היא גישה שלפיה לכל מורה תוכנית למידה והתפתחות אישית שמותאמת לצרכיו ולשאיפותיו, בהתבסס על העוצמות שלו, החולשות שלו, ההזדמנויות שלו והאתגרים הניצבים בפניו. תוכנית למידה והתפתחות של כל מורה תאפשר לו להשיג את האתגרים שהוא מציב לעצמו ושאחרים הציבו לו, וכל זאת באופן המתאים לו. תוכנית כזו תאפשר למורה להתפתח למלוא הפוטנציאל הטמון בו מבחינה מקצועית ולהשיג הישגים מירביים בתחומי התמחותו ועל פי המטרות האישיות שהציב לעצמו. המורה בתהליך זה הופך להיות אחראי בתהליך הלמידה וההתפתחות שלו והוא צובר כישורים חשובים, כמו ללמוד איך ללמוד, להתמודד עם מכשולים ולקבל אחריות על התפתחותו המקצועית ועל הסיטואציה המורכבת איתה הוא מתמודד. כך תוכנית ההתפתחות המקצועית צריכה לכלול מרכיבים כמו ידע, מיומנויות (אישיות ובין-אישיות וקוגניטיביות) וערכים. בתהליך הפרסונליזציה המורה מפתח כישורים כדי לבחור ולהשתמש בטכנולוגיה ובמשאבים המתאימים ללמידתו, הוא מפגין שליטה בתוכן במודל מבוסס ידע תוך התבססות על ערכים אישיים וכך הופך ללומד מוכוון עצמאית המנטר את התקדמות למידתו, ומספק משוב עצמי על בסיס שליטה בתוכן ובמיומנויות בהתאם לשאיפות ולמטרות שהציב לעצמו.

המורים הם העוגן של מערכת החינוך והקורונה שלחה לפתחנו אינספור אתגרים ישנים כמו גם חדשים. לצד אתגרים אלו, נולד הצורך להקנות חינוך ערכי לפרחי ההוראה הלומדים באקדמית אחוה תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה עוד בהיותם בתהליך הכשרה טרום כניסתם למערכת החינוך. ערכים אלו, אנחנו מאמינים, יבנו את תפיסת הפרסונליזציה של המורה ויסייעו בידו לבנות את תפיסתו המקצועית ביחס לעצמו ולמומחיותו באופן כזה שבצד תוכנית הלימודים המסורתית הקלאסית הוא יבנה את זהותו המקצועית כאיש מקצוע בעידן של חוסר ודאות.

אילו ערכים חדשים נדרש המורה ללמוד או לחזק בעידן הקורונה?

"אין לי דרך להגיע לתלמידים הביתה ולהעיר אותם כדי שיכנסו לזום בזמן, זהו תפקידו של ההורה", "נמאס לי טכנאי מחשבים, פלאפונים וטאבלטים… למה משרד החינוך לא מוצא פתרון אחר?" משפטים אלה מביאים את אופיים של פוסטים המתפרסמים ברשתות החברתיות בימים אלה, המבטאים את שני צידי המתרס, של מורים והורים בפייסבוק בתקופות גלי הקורונה. אנחנו חווים כאן תסכול וחוסר אונים מכל הכיוונים הצף בין המילים. כך אכן הרגישו גם המורים וגם ההורים, שנדרשו להמשיך לפעול למרות הכל.

קולות התסכול הללו מלמדים אותנו דבר אחד מרכזי: עלינו לוודא כי המורים שאנחנו מכשירים בפקולטה לחינוך ולמנהיגות הם מורים בעלי תחושת העצמה, כאלה שידעו גם בעתיד לנווט את תהליכי הפרסונליזציה בקרבם. כך, כשמורה מסיים את הכשרתו כמורה, ומתחיל את עבודתו בשטח, יהיה מסוגל לפתור בעיות ולהתגבר על כל קושי דרך גיבוש זהותו המקצועית כאיש פרופסיה בהוראה. כיצד אנחנו, בפקולטה לחינוך ולמנהיגות באקדמית אחוה פועלים על מנת להקנות את הערכים הנחוצים? מהו הידע הנוסף אליו אנחנו חושפים את פרחי ההוראה שלנו וכיצד?

מקצוע ההוראה הוא אומנות לכל דבר ועניין. אין סט סגור הרמטי של ידע ויכולות הנחוצות למורה, כדי להיות מורה משמעותי לילדים. להיות מורה משמעותו ללמוד כל הזמן ולרכוש כל הזמן יכולות חדשות המתאימות לעידן המשתנה. הדבר המרכזי שעלינו ללמד הוא 'לקרוא מפה', להאמין בעצמך ולבחור את הדרך ולעשות – להיות פרואקטיבי. כך, כחלק מההכשרה השגרתית של פרחי ההוראה, חשוב לנו להעניק לסטודנטים שלנו טעימות מגוונות מעולמות אחרים הנושקים לתפקיד המורה, כך שיוכלו לקחת את התפקד שלהם לרמת אומן. אנחנו עושים זאת גם באמצעות תפקיד חדש בפקולטה לחינוך ולמנהיגות אותו ממלאת בימים אלה ד"ר תמר פשוט, שמגיעה מתחום חקר המוח.

בפועל, בפקולטה לחינוך ולמנהיגות אנחנו חושפים את פרחי ההוראה למגוון קורסים ואירועים שונים מההכשרה השגרתית, המוכרת. גולת הכותרת הוא שבוע היזמות והחדשנות שלנו. שבוע יזמות וחדשנות מתקיים פעמיים בשנה ובמהלכו נחשפים הסטודנטים לסיורים, סדנאות, הרצאות ופעילויות נוספות סביב נושא מסוים, שהוא כאמור, מחוץ לקופסה. בשבוע זה לא לומדים רגיל. המערכת הרגילה מתבטלת. כך, לשמל, שבוע היזמות והחדשנות הקרוב יהיה סביב הנושא 'הכיתה כבמה – המורה כשחקן, במאי ומפיק', ויעסוק בפיתוח יכולות השייכות לתחום אומניות הבמה בהוראה, כמו למשל עמידה מול קהל, הוראה דרך צילום, הפקות, שמורה יוכל לעשות עם כיתה, ואפילו סטנד-אפ. שבוע נוסף שהתקיים לא מזמן עסק ב'מסע משתמש' – איך מעבירים את חווית הלמידה כמסע בו התלמיד הוא חלק. בנוסף, סטודנטים בתהליך ההכשרה מובילים יוזמה חינוכית שבאה לתת מענה על צורך. הם לומדים גישור וניהול קונפליקטים וכל זאת בצד הכלים והמיומנויות של איך להיות מורה קשוב לתמידים כמחנך וכאיש מקצועי מכיל ומאפשר.

לסיכום, בתהליך הפרסונליזציה אנחנו מכשירים מורה מועצם, מורה שחווה תחושת מסוגלות, מוטיבציה ומחויבות, מתמודד בהצלחה עם קבלת החלטות ועם בעיות ואתגרים מקצועיים הקשורים בעולם התלמידים, הכיתה ובית הספר.