כששפה קורסת, החלומות מדברים: חיפוש אחר משמעות בעקבות טראומה קולקטיבית When Language Falters, Dreams Speak: Search for Meaning in the aftermath of Collective Trauma

הימים שלאחר השביעי באוקטובר התאפיינו בתחושת אילמות קולקטיבית. חוסר היכולת למצוא מילים שיתאימו לגודל האסון ולעומק הפצע שנפער. השפה התקשתה להכיל את הטראומה, את האימה, ואת האובדן. מתוך המקום הזה המחקר מבקש לבחון כיצד חלומות הופכים לזירת עיבוד נפשית שבה אנשים מתמודדים עם חרדה, אשמה, אובדן ובלבול, ומנסים לשחזר תחושת משמעות וקוהרנטיות, דווקא כאשר השפה המילולית קורסת.

המחקר נשען על גישה פנומנולוגית תמטית, מתוך התפיסה שבאירועי טראומה קיצוניים היכולת לסמן ולתמלל את החוויה נפגעת, ולכן החומר הנפשי מופיע לעיתים בתצורות לא-מילוליות. החלומות, בדומה להבנתם בפסיכואנליזה הקלאסית, משמשים ביטוי של הלא-מודע ומאפשרים לחוויה הקולקטיבית להתגלם באופן סימבולי. הגישה הנרטיבית פנומנולוגית שבה נותחו הדיווחים מבקשת לזהות את המאבק של האדם לשמר רצף פנימי ולשקם תחושת קוהרנטיות לאחר שנשברה.

במחקר הנוכחי נאספו למעלה מ־200 דיווחים שנכתבו בשבועות שלאחר ה־7 באוקטובר, במטרה להבין כיצד חלומות משקפים את המפגש עם טראומה קולקטיבית ומהו תפקידם בבנייה מחודשת של משמעות. בעוד שפרויד ויונג עבדו עם חלומות ברמה האנליטית וכמייצגים את הלא מודע, התפיסה הנוכחית משתמש בעקרונות פנומנולוגיים.

ניתוח החלומות זיהה ארבע תמות מרכזיות, שכל אחת מהן מקושרת למסגרות תאורטיות פסיכולוגיות המתארות את ההתמודדות האנושית עם טראומה קיצונית
המוות והחיים, האשמה והסוכנות, הבדידות והקשר והחיפוש אחר משמעות.
תמות אלה משתקפות בתיאוריות של יאלם,  בתפיסת הרצון למשמעות של פרנקל, ובתיאוריית ניהול האימה (Terror Management Theory) המציעה כי מול איום קיצוני על החיים האדם פונה למנגנונים תרבותיים סמליים המשיבים תחושת יציבות וזהות.

אחת התמות העמוקות שעלו מן הניתוח היא הפגיעה המוסרית הקיומית שנוגעת לאשמה, המופיעה בחלומות באופן בולט. תחושת כישלון, אי-יכולת להגן, או חרדה מפני אחריות שלא מומשה. המשתתפים מתארים את האשמה כחוויה קיומית שלאיום על תחושת הסוכנות ועל תפיסת העצמי כמסוגל ופועל. דרך החלומות מופיעים ניסיונות לא מודעים לייצר תחושת תיקון מוסרי בחלום.

תמה נוספת עוסקת במתח בין בדידות לחיבור. חלומות רבים מתארים נתק, היעלמות, או הימצאות במרחב ריק, אך גם רגעים של קרבה, השבה של אדם אהוב, או חיפוש אחר עדות אנושית. לפי הגישה הפנומנולוגית, הדינמיקה הזו משקפת את המאבק האנושי לייצר קשר ולהיות מוכר בתוך מציאות שנחוותה כמתפרקת.

בנוסף, ניתוח החלומות העלה כי התוכן החלומי משמש לעיתים מרחב לטרנספורמציה סימבולית של אימה קיצונית. בהתאם לעקרונות תיאוריית ניהול האימה, תכנים מסוימים הופכים ניתנים לעיבוד דרך סמלים, דימויים וארגון מחודש של החומר הנפשי, כבסיס לשיקום תחושת משמעות בתוך כאוס קיומי.

בסופו של דבר, הממצאים מדגישים את החשיבות הטיפולית של עבודה עם חלומות בעקבות טראומה קולקטיבית. חלומות מאפשרים גישה ישירה לחומר שאינו ניתן עדיין לעיבוד מילולי, ומשמשים אמצעי להחזרת קוהרנטיות, לזהות מקורות של חרדה ואשמה, ולתת שפה לחוויות שנחוות כבלתי ניתנות לאמירה. עבור מטפלים, ההקשבה לחלומות מאפשרת להתקרב לעולם הפנימי של מטופלים שמאבקם אינו תמיד מוצא ביטוי בדיבור, וללוות אותם בתהליכי אינטגרציה, ויסות ובניית משמעות לאחר שבר טראומטי.

למאמר המלא לחצו על הלינק