פציעה מוסרית ושימוש בקנאביס בקרב יוצאי צבא ישראלים – התפקיד של דיכאון ותמיכה חברתית נתפסת Moral injury and cannabis use disorder among Israeli combat veterans: The role of depression and perceived social support

בשנים האחרונות מתברר יותר ויותר כי מעבר לפגיעה הפיזית והנפשית שחווית הלחימה מביאה איתה, הפגיעה המוסרית היא בעלת השפעה נרחבת על המצוקה הנפשית של יוצאי צבא. פגיעה מוסרית היא תסמונת מבוססת טראומה שמאופיינת בתחושות של בושה ואשמה המתפתחת בקרב יוצאי צבא שהיו מעורבים בפעילות לחימה שהובילו להפרה של אמונות מוסריות או סביב תחושת בגידה של אחרים בו. בעוד שפגיעה מוסרית שנקשרת לתחושת בגידה או למעשים של אחרים מעוררת בעיקר תחושות של זעם, ניכור וחוסר אונים. פגיעה מוסרית שמקורה במעשים שהחייל עצמו ביצע נקשרת בצורה חזקה יותר לתחושת אחריות אישית, אשמה ובושה. אלו מייצרים תגובה רגשית ייחודית שקשורה בצורה הדוקה יותר לשימוש בחומרים ממכרים כמנגנון התמודדות קצר טווח.

במקביל, השימוש בקנאביס הופך פופולארי בקרב צעירים ובפרט אצל יוצאי צבא, ככל הנראה בהשפעת החוויות הטראומטיות שעברו בזמן השירות הצבאי. מחקרים רבים כבר מצביעים על קשר בין שימוש מוגבר בקאנביס ובין שורה  של תסמינים שליליים, כולל בעיות תפקוד והתפתחות של תלות בחומר. אחד האתגרים המרכזיים הוא שימוש בעייתי וממושך בקאנביס שהולך ונהייה נפוץ יותר בקרב יוצאי צבא. ה עלייה בשימוש זה העלתה שאלות לגבי הקשר בין פגיעה מוסרית לבין הפרעת שימוש בקנאביס.

שני גורמים שיכולים להסביר את הקשר בין הפגיעה המוסרית ושימוש מוגבר בקנאביס הם תסמיני דיכאון והתמיכה החברתית הנתפסת. הפגיעה המוסרית עצמה כבר ידועה כגורם המגביר את הסיכון להתפתחות דיכאון, והקשר בין שני אלה תועד היטב עוד לפני המחקר הנוכחי. הדיכאון בתורו מעלה את הסבירות לשימוש בקנאביס כדי להקל על המצוקה הרגשית. כך נוצרת תגובת שרשרת שבה פעולות שנוגדות את תפיסת המוסר גורמות לעלייה במוצקה הנפשית והן שמגבירות את השימוש בקנאביס.

גורם נוסף שיכול לתווך את הקשר בין השניים הוא התמיכה החברתית הנתפסת. אותה תחושה של סביבה המהווה תמיכה רגשית החל מבני משפחה ועד מעגלי חברים או דמויות מפתח משמעותיות בחיי אותו אדם. בניגוד לצפייה, תמיכה חברתית גבוהה מראה השפעות מעורבות על הסיכוי לפתח שימוש בעייתי בקנאביס. בעוד שבחלק מהמקרים היא שימשה כגורם מגן מפני ההשלכות הרגשיות השליליות של הפגיעה המוסרית, במקרים אחרים היא הגבירה את הסיכוי לשימוש מוגבר בחומר. ההנחה היא שהנוכחות החברתית המשמעותית מביאה איתה תחושה של ציפיות מצד הסובבים ומגבירה את תחושת האשמה שמלווה את אותו חייל. בצורה פרדוקסלית, הנוכחות של אנשים מעצימה עוד יותר את תחושת הבדידות של מי שגם ככה סוחב איתו אשמה ובושה על מעשיו. אותה תחושת בדידות מעלה את הסיכוי לפנות לשימוש בחומרים ובניהם קנאביס במטרה להקל על המצוקה הרגשית.

תוצאות המחקר מראות שאכן נמצא קשר בין חומרת הפגיעה המוסרית ובין הסיכוי לפתח שימוש מוגבר בעייתי בקאנביס. בנוסף, המחקר מראה שדיכאון אכן משמש כגורם סיכון בקרב יוצאי צבא שחוו פגיעה מסורית. כמו כן, התוצאות מדגישות את ההשפעה המעורבת של תמיכה חברתית. למרות התפיסה המקובלת שאנשים בעלי בסיס תמיכה נמצאים בסיכון מופחת להתנהגויות סיכון שונות ובניהן גם התמכרויות, נראה שדווקא במקרה הזה תמיכה חברתית גבוה עלולה להיות גורם סיכון ונדרשת תשומת לב רבה יותר לגבי החוויה האישית של החייל מול הסביבה הקרובה שלו. כל אלו מדגישים את הצורך של פיתוח תוכניות יישומיות בשטח. זיהוי מוקדם של חיילים עם תסמיני דיכאון ופיתוח פרוטוקולים שמתמקדים בטיפול בהם, בעיקר אם עברו חווית לחימה שנתפסה כנוגדת את האמונה הפנימית שלהם. אפיק נוסף שיכול להפחית את התסמינים של פגיעה המוסרית ואיתם את השימוש המוגבר בקאנביס הוא פיתוח הדרכות לסביבה הקרובה של חיילים, בדגש על חווית הבדידות של החייל ועל ההשפעה המתעתעת של התמיכה החברתית. גם פיתוח של סדנאות עיבוד, הדרכות לצוותים ותיקים ויצירת מעגלי תמיכה בתוך היחידות עצמן יכולות להפחית מעט את תחושת האשמה של אותם חיילים. כל אלו יכולים לסייע בהפחתת הפגיעה המוסרית ובכך להפחית את השימוש המזיק בקנאביס.

למאמר המלא לחצו על הלינק