תוכנית העשרה לנערים הסובלים מפיגור שכלי

מחבר/ים: 
נירה מאי
עמודים: 
53-57

תוכנית העשרה לנערים בוגרים הסובלים מפיגור שכלי

נירה מאי

במהלך שנת הלימודים תשנ״ד הופעלה במרכז להכשרת עובדי הוראה במכללת אחוה, תוכנית העשרה ״חודית לנערים ולנערות הסובלים מפיגור שכלי, רובם לוקים בתסמונת דאון.

התוכנית מבוססת על תפישת החריג על-פי עקרונות הנורמליזציה, הסוציאליזציה והתפישה הפרסונלית של האדם החריג, כשבמרכז עומד המושג "איכות חיים."

מאמר זה עוסק ברציונל ובפרסי תוכנית ההעשרה. תוצאות הערכת התוכנית יתפרסמו בגיליון הבא.

לפני מעט יותר משני עשורים היו המחקר והשיקום של אוכלוסיות לקויות-התפתחות Mental Retarded) .M.R )עסוקים בהוצאת אותה אוכלוסייה מהמוסדות ובתביעה לנורמליזציה והסתגלות בקהילה (שאלוק 1988). באותו זמן בתי-הספר שהיו ערים להתפתחויות אלה ניסו לשלב אוכלוסיות הסובלות מפיגור שכלי בתוך בתי-ספר רגילים ולתת מענה בתחום החינוך לעקרון הנורמליזציה ושילוב החריג בקהילתו .

בשנות התשעים המושג איכות חיים הוא נושא חשוב בשדה הלקויים בהתפתחותם ונראה שהוא עתיד להעסיק את אנשי המחקר והשיקום של אוכלוסיות אלו ואחרות.

צריך להסביר את חשיבות המושג "איכות חיים" בהקשר לאוכלוסיות הסובלות מפיגור שכלי. אתייחס למספר תפישות שהן בסיס קונספטואלי להופעתו בשנים האחרונות.

גינזבורג וגינזבורג (1990) (אצל רייטר 1991) מציגים את השיקום כמשולש שווה-צלעות שבשתי זוויות הבסיס שלו מצויות הנורמליזציה והסוציאליזציה ובקודקודו (רק אם השניים האחרים מצויים) הפרסונליזציה .

עקרון הנורמליזציה משמש מאז סוף שנות השישים ( ,Wolfensberger, 1969 ; Bank Mikkelsen) (1969 ,1978 Grunworld 1969 ; Nirjeאצל רייטר, 1991) בסיס רעיוני עיקרי לפיתוח שירותים ללקו״-התפתחות. כיום אין מערערים על זכותן של אוכלוסיות אלו, כמו של אוכלוסיות הסובלות מליקויים אחרים, לחיות חיים "נורמליים". הנורמליזציה באה להבטיח שילוב מרבי של לקוי-התפתחות בחברה. שילוב זה יושג על-ידי הענקת אמצעים, שבעזרתם יוכל המפגר בשכלו לדוגמה, להשיג אוטונומיה ועצמאות אישית ומעורבות בקהילה, בעיקר במה שנוגע למקום מגורים ,(1981 ,Campbell) פעילויות חברתיות, קהילתיות וציבוריות ,(1981 ,Flanagan) עצמאות כלכלית, רווחה פיסית וחומרית, מקום עבודה Moos) (1983 ,Moos &ועוד.

למרות מה שנאמר על עקרון הנורמליזציה נתגלו בו סתירות פנימיות: כשחקרו את התנאים בהם חיים בעלי הליקויים התגלה כי הנורמליזציה כמטרה גורמת לכך שנותני השירותים מסתפקים בתנאים חיצוניים נאותים (מגורים למשל) ומתעלמים מהצרכים הדרושים להתפתחות אישית ולגדילה פסיכולוגית ( ,1990 ,Gunzburg & Gunzburgאצל רייטר 1991).

סתירה נוספת מקורה בגישה המתבטאת באמרה הבאה: "חירותו של האדם הרגיל פירושה להיות שונה (עיקרון דמוקרטי). חירותו של החריג פירושה להיות כמו כולם". שוויון זכויות זה לבעלי ליקויים הוא בהחלט הישג חשוב ביותר, אך מאחר שניתנה להם הזכות להיות "כמו כולם" עולה גם שאלת הזכות "להיות שונה". להיות שונה משמעותו לחיות חיים של איכות שלא לפי קריטריונים חיצוניים של הישגים, אלא לפי קריטריונים אישיים. לכן, מציעים גינזבורג וגינזבורג (1990) להחיל את המושג נורמליזציה רק על האמצעים שבעזרתם ניתן להשיג אוטונומיה, וקובעים שהמטרה היא להגיע לפרסונליזציה. לכך דרושים שני תנאים: א) תנאי חיים נורמליים - "נורמליזציה" ; ב) חיברות המאפשרת רכישת מיומנויות וכישורים חברתיים והפנמת מערכת ערכים - "סוציאליזציה."